כנראה שמכל הלחץ של השבוע הזה + ראש השנה אז פשוט חליתי.
כבר יומיים שאני מרגישה על הפנים אבל שייכתי את זה נטו לראש השנה.
עשיתי בדיקת קורונה (אפילו זאת שמשולבת עם בדיקה לסוג של שפעת) ולמזלי יצא שלילי, אז זאת סתם התקררות
לוקי במשך כמה שעות שכנע אותי בבוקר שאני לא מדמיינת את זה, שזה לא בראש שלי, שאני באמת חולה.
.
קבעתי מחדש עם גיסתי
שלחתי הודעה לדיאטנית שהייתי אמורה לפגוש מחר, בתקווה ונוכל לדבר בטלפון
ואת המשך השבוע אני מנסה לא לשנות (חוץ מלא לנסוע לחמותי ברביעי)
בינתיים לוקי ביטל להגיע לבת הזוג שלו ולישון אצלה השבוע
ממש פחדתי שזה יגרום להם להיפרד, אני כן בעד הקשר הזה, הוא מאושר ממש כשהוא איתה.
אבל לא יוצא לי מהראש העניין של "אולי אני מדמיינת את זה?" "אולי זה פסיכוסומטי?" "אולי אני סתם ממציאה?"
לוקי מנסה להוציא את המחשבות האוטומטיות האלו אצלי, הוא יודע שכשהייתי ילדה אז אבא שלי חשב שאני סתם מתפנקת ואני לא באמת חולה, למרות שכן הייתי לוקחת אנטיביוטיקה כל פעם שהלכתי לרופא כי כל פעם היתה דלקת גרון ובתור ילדה הייתי חולה מלא.
.
רוב היום הזה ישנתי בזמן שלוקי טיפל בי, תיקן משהו במחשב וגם קבע תור לרופא המרדים
יש לי הרבה מזל שיש לי אותו, אני אוהבת אותו מאוד
.
דיברתי איתו על יום ההולדת שלו ועל זה שאני כבר מתכננת מה לקנות לו.
אצל לוקי אני כבר דיי יודעת
אבל אצלו אני עדיין צריכה לחשוב, יש לי כבר משהו אחד בראש
הוא היה משועשע מזה בהתכתבות שלנו היום, מזה שאני כבר מעכשיו חושבת על זה כשיום ההולדת שלו בעוד כמה חודשים.
באופן מפתיע הוא שאל אותי מה אני רוצה ליום ההולדת
ולא רק ממנו אלא באופן כללי
לקח לי קצת זמן לענות ואז גם עשיתי משהו שאחרי שניה כבר הרגשתי שהיה מוגזם מידי
כתבתי לו בלי מעצורים, מה אני רוצה
אבל... הוא ואני תמיד בהסכם שאנחנו אומרים בצורה מלאה ואמיתית את הדברים, בלי לסנן.
.
אולי מתישהו אני אצליח לארגן נשף ליום ההולדת שלי