עדכנתי אותו בכל כך הרבה דברים
ירדו לי דמעות יחסית בתחילת השיחה, אני לא חושבת שהוא שם לב הפעם
ואולי טוב שכך.
סיפרתי לו על ההוא שישנתי אצלו לפני ראש השנה, כשהבנתי שאני גם נהנת להיות שולטת (בחלק המנטאלי) למרות שאני הרבה יותר מחוברת לנשלטת שבי
הוא צחק כי הוא אמר שזה יקרה, הוא ידע שזה יקרה.
אבל כשסיפרתי לו שביטלתי את עצמי שם ושקבעתי עם אותו בחור שנדבר בטלפון אז הוא כעס, או היה מאוכזב, אולי שניהם
לרוב הוא לא קורא לי טיפשה, זה כמעט אף פעם לא קורה
אבל הפעם זה קרה
אמר שבנושא הזה (בסיטואציה המדוברת) אני טיפשה
וזה הכאיב לי יותר מכל סכין אפשרית, יותר מכל מכה של חגורה, יותר מכל כאב פיזי שספגתי (גם בילדות)
ואני עם הרבה דמעות כרגע
אני יודעת שהוא הקדיש לי את הזמן של לדבר איתי (אפילו מעבר למה שקבענו) אבל כואב לי
אני יודעת שהוא לא חושב שאני טיפשה באופן כללי
אבל אני, כרגע, חושבת רק על זה שאני פשוט טיפשה
ואני לא מצליחה לנשום
לא מצליחה למצוא את המילים הנכונות
אולי אני זו שצריכה להיעלם
