ניתקתי את הרגשות שלי כמעט לחלוטין
אוספת פיסות מידע מכל מקום אפשרי
גרה בצפון אבל חושבת על הדרום
כבר אתמול היה לי ברור שגם יתחילו קולות מלבנון
לא יודעת כמה זה יחריף אבל כבר הכנתי דברים, גם לחתולים שלנו.
הראש מסוחרר בעיקר
כל הימים האחרונים מרגישים כמו הזיה אחת ארוכה ואני רק רוצה להתעורר מהסיוט הזה כמו שאני מתעוררת משאר הסיוטים שלי
כמות הרוגים מטורפת
כמות חטופים שהולכים להיות משומשים כקלפי מיקוח (וזה במקרה שלא הרגו כבר חלק מהם ו/או התעללו בצורה בלתי נתפסת)
אני זוכרת את תקופת האוטובוסים המתפוצצים, קניונים עם פיצוצים...
ועכשיו זה כל כך יותר נוראי
כבר אין לי כוחות או רצון להשקיע בשנאה לממשלה
אני משקיעה את הכוחות שלי ואת האנרגיה שלי מה בתור אדם אינדוידולי אני יכולה לעשות.
בת הזוג של בעלי היתה במקרה אצלנו בסופ"ש, אני כבר נתתי לה הוראה שהיא לא זזה מאיתנו
שתשאר כאן עד מתי שהיא תרצה