אנחנו מכלול של דברים, הרי המכלול מורכבת מאיתנו
אבל גם כל אחד.ת מאיתנו הוא/היא מכלול של דברים
אצלי, המכשפה ערפדית, יש את תחושת האתגר, התשוקה, הזעם, ההגנה, האהבה, התיעוב, הכנות, הישירות
אצל הלוחמת, יש את תחושת ההתמסרות, הצדק, ההגנה, הכנות, האכפתיות, האהבה, השנאה
אצל הדרואיד, יש את תחושת השלוה, ההתמסרות, הרגיעה, הכנות, האהבה להכל, החמלה
ועדיין - הרבה פעמים, בגלל שכולנו נמצאים.ות בו זמנית אבל רק אחד.ת מאיתנו נוהגת (לרוב אני) יש ערבוב גם של התחושות של האחרים, ככה שלפעמים גם החמלה נופלת אצלי.
אין לי מושג למה נכנסתי לפילוסופיה הזאת כרגע, כנראה כי פשוט התחשק לי לכתוב
"להקיא" על הדף הלבן.
אני עדיין מחלימה ומתחזקת, לאט לאט
רוב היום אני ישנה אבל יש לי רק סיוטים, כל הזמן
אני חושבת שאני מעדיפה במובן מסויים את חוסר השינה, הסיוטים האלו גם גומרים את הנשמה שלי, את הנשמות שלנו.
.
אני חושבת עליו הרבה בימים האחרונים
חושבת על הקשר שלנו
חושבת על השינויים
חושבת על תקוות
חושבת על אכזבות
חושבת על געגוע
חושבת על אהבה
חושבת על שנאה
חושבת על כעס
.
עם כל המצב של המלחמה והמצב הגופני הכואב (עדיין עם תחבושות וכל יום לוקי ואני מחליפים את התחבושת באיזור שהנקז היה מחובר אליו) הנשמה שלי עוד יותר חושקת בשחרור של בדס"מ
משהו של חוסר אונים ומשהו שנותן תחושה עוטפת
.
עניין השתיה הכי מוזר לי
אני כל כך צמאה אבל קשה לי לשתות ממש וזה מתסכל