שדיברתי עליהם בטיפול (ושגם המטפלת שלי היתה מאוד גאה בי עליו) היה שבשנתיים האחרונות (בערך) מאוד ביטלתי את עצמי
יש לי את גבולות הבדס"מ שלי אבל נו הייתי אומרת לעצמי (בנושאים שפחות קריטיים) "לא נורא, זה משהו שאני אעשה עבור הפרטנר"
ככה קרה שמצאתי את עצמי בכל כך הרבה סיטואציות שבהן אני התמסרתי יותר ממאה אחוז אבל... זה היה להשתמש ולזרוק, בלי באמת אופציה למשהו.
במובן מסויים אני התייחסתי לעצמי כצעצוע שבור וחפץ מקולקל
"אז מה אם זה יעשה לי רע? זה מה שהפרטנר רוצה אז זה מה שאני אעשה"
רימינג זאת דוגמה מעולה לזה
וו אנאלי (שהיה בכלל משהו לא צפוי ושלא דובר איתי עליו לפני כן) זאת דוגמה אחרת
יש עוד כל מיני דוגמאות במהלך התקופה הזאת אבל במקום רק להמשיך לבכות על זה החלטתי שאני הולכת ללמוד מזה.
אני לא מעוניינת להתמסר כרגע, אני לא מעוניינת להיות "נשלטת" או "שפחה" אולטימטיבית שתוותר על הצרכים שלה ועל הגבולות שלה בשביל פרטנרים.
אין יותר לבטל את עצמי
גם לא בשביל "אדון" "שולט" "מאסטר" או כל כינוי אחר שיהיה שם
מה שרואים זה מה שמקבלים
ומה שאני רוצה כרגע?
זה סתם סשן הכנעה וזיון טוב אבל כזה שיהיה עם התנאים שלי גם כן
בלי התפשרות על הגבולות
ובלי לזוז מילימטר
למי שזה מתאים נהדר, למי שלא גם סבבה
העיקר?
שגם אני אהנה מכל הסיפור ולא אעיז לבטל את עצמי
מי ידע שגם אני יכולה להתפקח מעצמי?
