בין כל הדברים שקרו ביום וחצי האחרון הגעתי לקריסה
גם הגוף וגם הנפש
עמדתי כל כך הרבה שעות אתמול בלילה בבית חולים, סבתא שלי לא היתה רגועה בכלל.
היא גם לא זיהתה אותי כבר (עוד מהבוקר) ואני בחרתי לישון עם דודה שלי שם.
לא נשארו לה הרבה שבועות, אני יודעת את זה.
על הדרך גם אבא שלי הגיע היום בבוקר וראיתי אותו כשעברו הרבה שנים מאז שראיתי אותו לאחרונה
על הדרך עוד דברים שקשורים לפחדן
והקש - קטלב.
הכרתי אותו מעבר לחיים הוירטואלים
לא היינו קרובים אבל היו לנו קטעים שצחקנו והיו לנו את השיחות שלנו על דיכאון
זה כואב שהוא הלך ככה
אבל אני רק מקווה, אני בוחרת לקוות, שהוא לא סובל כבר ושבאיזשהו מקום יותר שלו לו עכשיו.
ראיתי את הפוסט האחרון שלו אתמול בזמן שהייתי בבית חולים והייתי חסרת כוחות ולא שלחתי הודעה
אז ברור שזה עכשיו מכרסם
כל ה"מה אם"
אבל, אחד השיעורים החשובים ביותר שלמדתי בחיים האלה - אי אפשר לעצור אדם שרוצה למות
אפשר למשוך את הזמן
אבל ברוב המקרים, אותו אדם יבחר למות ויצליח
ואולי אני משקרת לעצמי כרגע בשביל להשקיט את המצפון? לא יודעת.
היתה לנו את התקופה הלא טובה שלנו אבל אני תמיד אוהב את האדם שהוא היה
להלוויה אני לא אצליח להגיע כי אני עם כל כך הרבה כאבים פיזיים מהלילה האחרון, אבל הבטחתי לעצמי שלשבעה אני אגיע
.
אני תמיד אזכור אותך קטלב
כשתראו קיפוד, תחייכו אליו.
