ההלוויה של סבתא אתמול היתה קשה
גם לראות את כל המשפחה שלי, לא ידעתי רוב הזמן איך להגיב והיה לי מזל שלוקי היה איתי
אבא שלי נראה זוועות עולם אז חידשנו קשר, אפילו שלח לי הודעה היום
לאחי אמרתי "אני אקפוץ פעם בשבועיים לנתניה, אני רוצה לשבת איתך על קפה"
ולשאר המשפחה (רובם) אמרתי שאני לא רוצה שיעברו שנים עד שאני אראה אותם שוב
האם אני עושה את הדבר הנכון? אני לא יודעת
קשה לי להתנתק מכל ההתעללות שעברתי בתוך המשפחה הזאת אבל אולי זה הצעד הנכון
אתמול גם לוקי ואני ישנו אצל אמא שלי
אני ישר קרסתי ולוקי דיבר איתה שעות, היא מאוד מעריכה את זה
קשה לי לראות אותה קומלת עוד ועוד ועוד, הלוואי והיא כן היתה מפתחת חברויות ותחביבים
.
כואב לי
אני לא מסוגלת לבכות
בכיתי ממש טיפה אתמול
אני לא רגילה לזה שאני לא מסוגלת לבכות לתקופה ארוכה
.
רציתי אותו כל כך אתמול, להתנחם בזרועות שלו
לומר לו "בוא תהיה איתי, אני כל כך צריכה אותך, יותר מתמיד"
לרדוף אחריו, לרצות עוד יותר את הקשר הרומנטי בדס"מי איתו.
מטומטמת.
.
אני זקוקה לסשן, משהו אגרסיבי
משהו מכאיב
משהו משפיל
משהו שיעלים את כל המחשבות, את כל הדאגות ואת כל הדיכאון המסריח הזה לכמה שעות