אחרי הפחדן (השולט המתעלל) הכרתי מישהו חכם וסאדיסט שהפך להיות אחת האהבות הגדולות של חיי
באחת הפעמים שהגעתי אליו לדירה, בסשן הראשון שהיה לנו, הוא ניסה לקשור אותי למיטה (לסורגים, באמצעות שני אביזרי קשירת ידיים - לא משהו קל שקל לפתוח), בתור המתחכמת שאני (ואז גם הייתי 60 קילו), פשוט הוצאתי את הידיים שלי מהאביזרים כי פרק כף היד שלי היה מאוד צר.
המבט שלו היה פרייסלס, מופתע וסאדיסטי כאחד.
הדבר הבא שהוא אמר היה מאוד פשוט (עבורו), הייתי צריכה להחזיק בסורגים לבד מבלי שמשהו מקבע אותי אליהם ואם אני משחררת אז הסשן נגמר.
בתור אחת שמטורפת על אתגרים הייתי מוכנה לעשות כמעט הכל בשביל לא לעזוב את הסורגים.
הוא הכאיב לי, הוא דרש שארד לו ואז הוא הלך אחורנית תוך כדי שהידיים שלי נמתחות עד כמה שיכולתי, הוא נגע בי ושיגע לי את הצורה
אבל בסוף הסשן נגמר בזה שאני לא שחררתי את הידיים והוא סיים את הסשן
עד היום החוויה הזאת היתה חוויה כל כך מתקנת עבורי ואני כמעט תמיד נותנת את הדוגמה הזאת בתור אקט מנטאלי שיכול לחרפן ולחרמן בו זמנית.
