לכתוב על אתמול
אבל כרגע אני רוצה לכתוב על היום.
היום היה ה - 30 לסבתא שלי
זה היה עדיין מוזר לראות את המשפחה, במיוחד את אבא שלי.
לוקי בא איתי כי כן הייתי צריכה תמיכה (תקשרתי את זה בצורה נוראית ועל זה אני מצטערת ומתנצלת)
אחרי האזכרה לקחתי את אחי הגדול לצד לחמש דקות, לנהל קצת שיחה אישית של אחים.
אשתו של דוד שלי חיבקה אותי כל כך חזק, מסתבר שהיא כל כך התגעגעה אלי.
עברו הרבה שנים מאז שהייתי בתקשורת עם מרבית בני המשפחה אבל אני מצליחה להגיע, לאט לאט, למצב שבו לוקי ואני כנראה נבוא לארוחת שבת מידי פעם אצל דוד שלי
הקטע שאני באה ממשפחה דתית (כיום כמעט כולם כבר חרדים) אז חששתי שדוד שלי לא ירצה שאני אבוא אבל מסתבר שהוא כן רוצה
וכמובן יש את בן דוד שלי שאני חולה עליו, בין היחידים במשפחה הזאת שכן שמרתי איתם על קשר.
בקבר של סבתא ביקשתי ממנה סליחה ואמרתי לה שאני סולחת לה.
יש לי הרבה דברים לעבד אז הפוסט יוצא מבולגן ואני גם אחרי טיפול
עוד מעט מתחילה קבוצת DBT ואז בערב נסיעה לנס ציונה
ואני מנסה לזכור לנשום, בעיקר לנשום.
לנשום
