זה המקום לפעמים שאני צריכה סשן
אז סוף השבוע הזה, ברובו, הופך להיות מאוד כאוב עבורי
אני מרגישה לא שייכת
בעיקר נהנתי לראות את בן דוד שלי ובת דודה שלי אבל זה גם נתן לי הרגשת כאב כזאת חזקה, קנאה כזאת שאין את זה בין אחי לביני
וניסיתי במהלך הערב הזה וניסיתי גם קצת לדבר איתו אחד על אחת כשיצאנו משם אבל זה פשוט לא עבד ואני לא יודעת אם זה אי פעם יעבוד
ואבא שלי... זה הרגיש שהוא יותר אבא של בת דודה שלי מאשר שלי
כמעט הכל הרגיש כואב, כל כך כואב.
והפעם לראות את אבא שלי עשה לי לא טוב
יותר מוקדם היום ראיתי את הדודות שלי וגם שם זה הרגיש מוזר, לא טבעי ובעיקר הרגשתי לא אהובה
חוץ מדודה אחת שהכי אהבתי אותה כשהייתי ילדה ומולה גם הצלחתי לבכות קצת היום
הרגשתי שהיא באמת אוהבת אותי, באמת התגעגעה אלי
משהו כנה ואמיתי
ובערב הדיסונס הזה שבני דודים שלי עשו קצת שטויות בשולחן שבת ואבא שלי אפילו שיתף איתם קצת פעולה לבין איך שאנחנו גדלנו איתו ושהיינו חוטפים על חצי ממה שהם עשו בזמן הארוחה
וכמה שאבא שלי דיבר על זה שבת דודה שלי עושה את הקפה הכי טוב ושהוא רוצה שהיא תכין לו את הקפה בבוקר
או דיבורים על הנסיעה לאמסטרדם שאחי עשה עם בן דוד שלי ובת דודה שלי ודברים שהם ראו שם וקומיקסים שהם קנו
ואני?
כואב לי
הלב שלי מרגיש מפורק
ואז לא מבינים למה אני אומרת כל הזמן שאני אוהבת את המשפחה שאני בחרתי לעצמי, שאני יותר קשורה לאותו אחד שאימצנו אחד את השנייה בתור אחים.
לוקי תיאר במדוייק את ההרגשה שלי - זה לחוות שוב את מה שחוויתי בתור ילדה, תחושת הלבד הזאת, התחושה הריקנית, התחושה שאני לא חשובה ולא קיימת
אשתו של דוד שלי כן התאמצה להכין דברים שאני אוכל לאכול ובן דוד שלי מתאמץ מלא ואת זה אני מעריכה אבל זה פשוט הטוב שאני מצליחה להרגיש (שזה כן הרבה)
אבל אחי מדבר כל כך הרבה על כמה שאחי השני לא בסדר עם דברים שהוא עשה בשנים האחרונות (הם היו כל כך קשורים אחד לשני) אבל הוא לא שם לב שעם כל זה שהוא אומר לי בזמן האחרון כמה שהוא אוהב אותי ודואג לתת לי חיבוקים כשהוא רואה אותי אז זה מסתכם בערך בזה
אין לנו את הקשר של אח ואחות שהייתי רוצה שיהיה
ואיכשהו יצא במשפחה הזאת שאני אשמה כי אני זאת "שניתקה קשר" רק שאף אחד לא זוכר שהאחים הביולוגים שלי בחרו לא להיות איתי בקשר.
וכואב לי
הלב שלי מרגיש כל כך הרבה כאב
ואני מרגישה שאני לא יכולה לנשום
