הפעמים האלה שאין הסכמה בין הלוחמת לביני
כשהיא מרגישה משהו אחד ואני מרגישה משהו אחר וזה כל כך מבלבל
ואני נוטה יותר ממנה לחמוק מהרגש הראשוני ולהגיע לרגש המשני שגם הרבה פעמים מבטל את מי שמולי
ואני שונאת את זה
ותהליך הגדילה הזה פאקינג כואב ועם מחירים לא פשוטים
אבל לא, זה לא היה קשר ללוחמת
עוד באותו הרגע שזה קרה אמרתי ללוקי: "כן, אבל קרו לא כועסת ואני כן"
היא גם לא מיואשת כמוני, היא רק עצובה בנושא כמוני ואולי אפילו יותר
וזה קשה כשיש כמה אלטרים ככה שמגיבים במקביל
ורציתי לכתוב פוסט שמח כרגע כי קרו מלא דברים טובים היום
ורציתי להתנצל, להסביר לו על רגש ראשי ומשני ואז לשתף אותו בדברים
אבל אז זה לבטל אותו שוב כי הוא כועס ולהתחיל לחשוב על עצמי שם ולהתעקש... מה זה שווה כבר?
אני שונאת לבכות
ס'אמק
אני כל כך צריכה כתף היום, כל כך צריכה להרגיש אחרת
לשכוח, לא לחשוב
במובן מסויים אפילו ללכת לשתות משהו ולא להתעסק במחשבות (לאור העובדה שסשן הוא לא ריאלי)
זה גם כואב לי שקרו לא רוצה סשן אף אחד אחר, היא לא מאבדת תקווה, היא רק עצובה
היא גם עצובה שחושבים שגם היא אחראית שם
והבכי עכשיו הוא של שתינו
לעזאזל.