מצד אחד אני חולה (מה שגרם לי לוותר היום על סשן משחק תפקידים שולחני וזה מבאס כי אני אוהבת את הסשנים האלו בגלל שזה כמעט תמיד מכניס לי אנרגיות).
מצד שני אני רוצה סשן, אחד שמפרק לי את הצורה ומונע ממני לחשוב או לדאוג לכמה שעות.
זה היה שבוע כל כך עמוס וזה אחרי שכמעט כל שבוע שעבר הייתי מושבתת כי עשיתי ניתוח להוצאת כיס מרה (ביום ראשון בשבוע שעבר), אני שוכחת שאני צריכה גם מנוחה, שהגוף שלי חייב את המנוחה שלו ובגלל שהוא לא קיבל אז הוא פשוט הזכיר לי את זה בכח (בצורה הרבה פחות כייפית)
הצלחתי להעביר השבוע את הסדנה שרציתי ויש לי הרבה מה לומר על זה (זרקתי לגמרי את מערך השיעור שלי והתאמתי את עצמי בגלל כמות הא.נשים שהיתה משמעותית קטנה יותר ממה שציפיתי והצורך שעלה, כלומר, הרבה דגש על אקסל ובלי צורך לפאוורפוינט)
אני רק מקווה שבאמת הצלחתי לעזור להן ללמוד משהו חדש שיעזור להן, זה נראה שכן אבל אני לא בטוחה בעצמי בדברים האלו.
היה גם ניתוק קשר מאסיבי עם מישהו שהיה אכפת לי ממנו מאוד
נסיעה למאנץ' חביב עם המון משחקי היכרות משעשעים (וגם הייתי קצת עם חברה שאני ממש אוהבת ועם עוד חברה שזאת היתה הפתעה נהדרת שהיא היתה שם אחרי שלא ראיתי אותה שנים!)
נסיעה ספונטנית למישהו שהכרתי, היה כל כך כייף
מפגש קצר עם חבר שהתגעגעתי אליו + לקבוע איתו לשבוע הבא (ואז לנסות לשרוד את שבוע הבא)
בדיקות רפואיות
פגישות עם גורמי שיקום ולנסות קדם דברים (כולל לנסות לקבל אישור לקבלה לקורס יזמות שאני ממש רוצה לקחת + לנסות לראות אם אני יכולה להתקבל לקורס אחר שיכול לעזור לי להשתמש בסיפור החיים שלי בשביל לעזור לאחרים.ות וגם לעצמי)
ואני בטוח שוכחת עוד דברים!
הפכתי ממישהי שכמעט לא שמה עומס במהלך השבוע למישהי שבקושי יש לה זמן לנשום - גם זה לא הדבר הכי בריא, אני צריכה ללמוד לאזן, אני חייבת ללמוד לאזן
אבל... אני מתקדמת
לאט לאט
מתקדמת
ואני מניחה, שלכרגע לפחות, אני גאה בעצמי
