מחר יש עוד יום לימודים פיזי ואני מחכה לו ממש
התרגשות, פחד, לחץ... הכל מעורבב ביחד
היום שוחחתי (בזום) עם אחת המנחות והיא שאלה אותי שאלה שאני תמיד מתקשה לענות עליה: "מה את צריכה שאנחנו נעשה בשבילך?"
דיברנו על זה שאני עוברת ל - 180 בדברים שאני עושה
שאני לא מצליחה להרגיש גאווה עצמית (הבאתי לה את דוגמת חדר הכושר)
וסיכמנו בעיקר שאני צריכה שיזכירו לי בשיחות האישיות שהכל בסדר, להזכיר לי את הדברים שאני כן מצליחה לעשות ולהזכיר לי לא לרוץ 180
היא אמרה שהיא תשמח אם אנחנו נצליח להוריד את זה אפילו ל - 160
היא המליצה לי לנסות לומר לעצמי "אני גאה בעצמי" כשאני מסתכלת במראה
ואני אמרתי לה שאני אנסה את זה כי אין לי באמת מה להפסיד
ואיכשהו עדיין לא הצלחתי לעשות את זה היום
היתה לי גם פגישה עם מתאמת הטיפול שלי (פגישה שהחזקתי בערך רבע שעה ממנה כי הייתי עם בחילות מטורפות והייתי מקופלת על המיטה רוב היום) ודיברנו על זה שהשנאה העצמית שלי התחזקה ממש
אין לי יותר מידי מסקנות כרגע
אני מניחה שאני פשוט רוצה להגיע לשלב של הלימודים מחר
למה?
כי אחת המשימות למחר זה לספר באמצעות חפץ את אחת ההצלחות שאני הכי מתגאה בהן
(צריך שלושה חפצים - אחד שמתאר את העסק, אחד שמתאר שינוי גדול בחיים ואחד שמתאר הצלחה גדולה)
בחרתי לספר על השירות הצבאי שלי, המקום הראשון שבו הרגשתי שאני גאה בעצמי ושאני מצליחה בכוחות עצמי
אולי... רק אולי... אני אצליח להרגיש את זה מחר גם
