מחר אנחנו נוסעים לחמותי ועושים אצלה את סוף השבוע
לצערי, זה גרם למחשבות עליו להתגבר
בימים האחרונים יוצא לי לחשוב עליו יותר
לכעוס ולהתגעגע במקביל
חודשיים וחצי עברו מאז שהקשר ביננו נשרף ודווקא בשבוע האחרון הרגשתי יותר את חוסר הנוכחות שלו בחיים שלי
דיברתי על זה קצת עם לוקי
הוא מבין את הגעגוע, הוא נותן לזה מקום
.
אני הרבה יותר חלשה בזמן האחרון
נושא האוכל הופך לקשה יותר ויותר
היום גם הייתי אמורה ללכת לאורתופד אבל כשהגעתי גיליתי שהמרפאה סגורה ושפשוט דחו לי את התור בחודש מבלי לעדכן אותי
זאת כבר פעם שנייה שדוחים לי תור ככה אז פשוט התקשרתי למוקד של כללית והחלפתי אורתופד
ועדיין, התור הוא רק בעוד שבועיים (פלוס מינוס)
אני רוצה לבקש הפניה לטיפול הידרותרפיה
הקטע שזה גם ייאלץ אותי להתמודד עם הפוביה ממים (לא בדיוק מים, אלא יותר סיטואציות שבהן אני מפחדת לטבוע) ולמרות שאני לא יודעת לשחות אני אצטרך להתמודד עם זה
זה אחד הטיפולים הכי טובים לבעיות בגב, במיוחד בעיות כרוניות
.
בטיפול היום בכיתי קצת
אני חושבת שיש כל כך הרבה שינויים טובים אבל המצב הפיזי ממש מקשה עלי
הקיבה, הפפילומה, הגב...
וכמו שאמרתי למטפלת, הגב זה גם תזכורת תמידית למכות מאבא שלי
אני יכולה לקחת אחריות על אורח חיים לא בריא
אני יכולה לקחת אחריות על אכילה לא נכונה
אבל אני לא יכולה לקחת אחריות על שבירת חוליה (כן, הוא הצליח בכישרון רב לשבור לי חוליה בגיל 15, למזלי היא התאחתה אבל כן נוצר מצב כרוני של דברים)
והכאבים האלו מזכירים את זה כל פעם
.
הדיכאון קשה לי בתקופה האחרונה
אבל אני לא מרשה לעצמי לטבוע
אסור לי לטבוע
אני חייבת לזכור ולהזכיר לעצמי את כל הטוב שיש לי ובי
