אחד המשפטים שהכי ממסים אותי זה "אני גאה בך"
למה?
כי זה משפט שרוב החיים שלי לא קיבלתי
נחשבתי לילדה הטיפשה במשפחה, הכבשה השחורה, זאת שהאחים שלה היו צריכים לכתוב עבורה את העבודות בבית ספר יסודי וחטיבת ביניים, זאת שלא הצליחה להבין איך לקרוא שעון, זאת שגרועה בכל מה שקשור לחשבון ומתמטיקה או להנדסה, זאת שמתקשה לשבת ולעשות שיעורי בית, זאת שמתקשה לקרוא אז צריך שהאחים שלה יקריאו לה, זאת שלא ציפו ממנה לשום ציון גבוה או להישגיות
הילדה העצלנית
הילדה הטיפשה
הילדה המאכזבת
הילדה המפונקת שחולה כל הזמן אבל לא כי היא באמת חולה אלא כי היא סתם מפונקת שמעמידה פנים
החברה הכי טובה שלי (מכתה ה) היתה היחידה שהאמינה בי בתקופה ההיא, היחידה שבאמת היתה גאה בי
ומאז?
היא עדיין מאמינה בי וגאה בי
אבל היו וישנים עוד א.נשים בדרך שמאמינים.ות ושגאים.ות בי
אבל אני תמיד מתקשה להאמין, מתקשה לחוות גאווה עצמית
מבחינתי אני "לא מספיק"
עצלנית, טיפשה, כישלון
אלו מילים שנמצאים בראש שלי כל יום ובהרבה מהימים הקולות האלה חזקים מאוד
אז מה בכל זאת?
כשמישהו.י אומר.ת לי שהוא/היא גאה בי זה נותן לי כח, זה נותן איזשהו בוסט של אנרגיה לכמה רגעים
ולכמה דקות אני מצליחה לראות את עצמי מהעיניים שלו/שלה ולהרגיש גאווה עצמית
כשמשלבים את זה במערכת יחסים של שליטה זה הופך להיות עוצמתי הרבה יותר
כשאני גם משלבת את זה עם רגשות של אהבה (רומנטית עוד יותר אבל לא בהכרח) אז זה אפילו מועצם יותר
וכרגע אני צריכה בדיוק את זה
אני צריכה לדעת ולהרגיש שגאים בי, אני צריכה לדעת ולהרגיש שאני טובה מספיק, שאני עובדת באמת קשה ושאני לא עצלנית
שזה לגיטימי והגיוני שאני כל כך מותשת ולחוצה
ושאני מדהימה
ושפשוט גאים בי.
