אני לא יודעת מה אני מרגישה
הנושא הזה כל כך מורכב
ואני לא בטוחה שאני יודעת איך להתנהל בתוכו
התחלתי להתכתב טיפה עם אבא שלי בימי שישי
אבל בדרך כלל זה פשוט "שבת שלום" וזהו, לא משהו שבאמת מתפתח לשיח
בשבוע שעבר אחי אמר לי שלאבא יש קורונה ושגם חזר הסרטן
לוקי עם ספקות לגבי הסרטן אבל אני כבר לא בטוחה
היום התכתבנו קצת ושאלתי אותו על הקורונה ומשם פיתחנו קצת שיח וזה הגיע לנושא של הסרטן
זה כבר סיבוב... וואו... עשירי? שיש לו סרטן כלשהו
הפעם שוב במעי הדק
אין טיפול כימי שהוא יכול לעשות, הגוף שלו פיתח אלרגיה, אז כרגע זה רק טיפולים ביולוגיים וגם מערכת החיסון שלו כרגע (בגלל כל מה שהוא עבר) לא ממש קיימת
לוקי חושב שכואב לי אבל זה לא בדיוק כואב
אני עצובה, אני דואגת אבל לא כואב לי
והרגשות האלו מבלבלים אותי, אני גם לא בטוחה שאני מדייקת ברגשות האלו
אבא שלי עשה כל כך הרבה שיט והוא גם לא באמת השתנה באופי שלו, אני לא אשכח את הפעם האחרונה שהוא פגע בי וזה היה זלזול טוטאלי בעסק שלי "כבדיחה"
קשה לי לסלוח על כל המכות, על נושא גילוי העריות, על כל ההתעללות הנפשית... על זה שהבסיס לתיעוב העצמי שלי התחיל שם (במיוחד כשהוא לא באמת ביקש סליחה, אלא אמר "שנינו עשינו טעויות")
אבל הוא כן אבא שלי אחרי הכל ואני לא הייתי רוצה שהוא ימות
לפעמים, רק לפעמים, הייתי רוצה לא להרגיש
להיות כל כך אפלה, כל כך רעה שאני אהיה מסוגלת לאהוב רק את עצמי ולדאוג רק לעצמי
ואז אני גם נזכרת במחיר של זה ואני יודעת שאני לא באמת רוצה את זה
אולי כן כואב לי?
למה יש לי דמעות כרגע?
אני לא יודעת.
* פאק, אין לי כח בשיט ללכת לחדר כושר עכשיו, אני מותשת ברמות אחרות, אולי אני צריכה לשנות את היום שבו אני הולכת לחדר כושר
* פאק 2, אני זקוקה לסשן שיפרק לי את הצורה
