הייתי אצל הגינקולוגית שלי היום.
שוב בדיקת פאפ, הבדיקה שאני תמיד מפחדת לעשות כי היא כל כך כואבת למישהי כמוני ועלולה לזרוק אותי נפשית למקום רע.
וכמו שפחדתי הוגיניזמוס שלי בשיאו והסיבה לזה יכולה להיות פיזיולוגית אבל היא גם יכולה להיות נפשית עקב טראומה של תקיפה מינית.
יש ברקורד שלי כל כך הרבה פגיעות מיניות (תקיפות שונות במהלך השנים ואונס) שאני חושבת שאני יכולה להרים מופע סטנדאפ של כמה שעות טובות רק על זה (אין על הומור שחור).
את הבדיקה ביליתי בזמן שלוקי מחזיק את היד שלי ואני חצי צורחת וחצי בוכה וזה למרות שהגינקולוגית, הבאמת מדהימה ועדינה, ניסתה לעשות את הבדיקה בצורה הכי מכילה ועדינה שהיא יכלה.
ואחר כך, במשך כמה שעות, הייתי צריכה להזכיר למוח שלי להירגע, שאני לא בסכנה, שלא תקפו אותי כרגע, שאין סיבה לערפול החושים
שאני נמצאת כאן ועכשיו ולא במקומות אחרים עם א.נשים אחרים.ות
שכחתי כבר איך כל הדברים האלו מרגישים והיום היתה תזכורת כל כך כואבת להתמודדות הזאת
תזכורת כואבת לניתוקים
תזכורת כואבת לחוסר היכולת להתמקד בשיחה, במשפט, במילה
תזכורת כואבת לערפול חושים
תזכורת כואבת ל"אני יודעת שאני כרגע הולכת ברחוב אבל אני לא מצליחה להרגיש את הרגליים שלי ואני לא כאן"
ולוקי המדהים לקח אותי לארוחה ואז לארקייד כי זה עוזר למוח שלי להתאפס ותודה על זה שהוא קיים בחיים שלי
ועדיין, השיט הזה כל כך כואב
מפחיד וכואב
