היית אתה.
ההתכתבות איתך (כשהיו לי את השניות לנשום במהלך יום העבודה הזה) הוציאו ממני כל כך הרבה ונתנו לי כל כך הרבה.
ההקדשה המיוחדת שלך ואתה... מי שאתה.
הימים האחרונים הפתיעו אותי לחלוטין... לא ציפיתי שתכנס בכזאת סערה אבל גם בכזאת שלווה.
שאלוהים יעזור לי.
אתה מרטיב אותי ברמות שאינני יכולה לתאר
אתה מאתגר לי את המחשבה... נוגע במקומות הכי חשוכים וחדים במוח שלי
אתה גם נוגע בלב שלי
כשאתה קורא לי "יפה", אני לראשונה לא מתווכחת אלא מקבלת את זה בהסמקה ובמבוכה המתאימה לי
אתה גורם לי לרצות להכנע לך מצד אחד ולקרוע אותך מצד שני
אתה גורם לכל החלקים שלי לזרוח ולרצות את המגע שלך
תכניע אותי, תכאיב לי, תזיין אותי, תקרע אותי
תהיה רך איתי, דבר איתי, כרבל אותי, חבק אותי
תן לי לנשוך אותך בזמן שאתה מכאיב לי
תן לי לצרוח את כל הרגשות שלי, את כל האקסטזות אליהן אני יכולה להגיע.
תודה לך זאבון נדיר ומקסים.
והשיר הזה מתאר חלקים מסויימים של מה שאני מרגישה כרגע.
