אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

bleeding heart

אני המכשפה והערפדית, אני הלוחמת, אני הדרואיד, אני הפניקס ואני השורדת - אם אנחנו מתמסרות.ים זה כי אנחנו בוחרות.ים את זה, אל תשכח את זה אף פעם, הכוח הוא בידיים שלנו לא פחות מאשר שהוא בידיים שלך
לפני 8 שנים. 14 בינואר 2016 בשעה 15:13

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

אני היום כל כך עצובה, כל כך כואבת

לא הלכתי היום לעבודה כי היתה החמרה עם הרגל אבל למזלי הרב, המטפלת המדהימה במכון של הפזיותרפיה אמרה לי לבוא גם היום ועשתה לי טיפול.

מסתבר שהדלקת כנראה החריפה בגלל מאמץ יתר של הרגל, כנראה שאתמול עשינו יותר מידי תרגילים אז כרגע חזרתי לשני קביים במקום קב אחד (לא שניסיתי אפילו עדיין ללכת עם קב אחד), בלי תרגילים אבל כן לנסות לתפקד.

היום אני לא זזה מהמיטה וביטלתי דייט עם אחותי המאומצת.

היינו אמורות להפגש, לנסוע לפאב בתל אביב ולהשתכר.

לשכוח לכמה שעות מכל החרא של החודשים האחרונים שעברו על שתינו.

אבל במקום זה אני היום מקורקעת למיטה.

אין לי כוחות כבר!

לרדת היום במדרגות היה סיוט, כאב לי ברמות גבוהות ולא ממש הצלחתי להזיז את הרגל (למרות הקביים).

וכל מה שיכולתי לעשות היה לבכות ושוב לשקוע ב: "איזה כייף שאין לי משפחה תומכת"

זה תמיד מפיל אותי בימים האלה

זה תמיד יותר כואב בימים האלה

המחשבה שאבא שלי לא שם, שלא אכפת לו ממני בכלל, גומרת אותי לפעמים

המחשבה על אמא שלי, שאני אוהבת אותה ואהיה מוכנה למות בשבילה, אבל שהיא לא מתפקדת ולא באמת מסוגלת להיות בשבילי שם

המחשבה על האחים שלי שגם אם היו קוברים אותי הם לא היו מגיבים או באים.

אני לבד

אני כל כך לבד היום

בורכתי בחברים נפלאים שלהם אני קוראת משפחה ואני אוהבת אותם ובאמת מעריכה אותם

אבל...

היום אני פשוט מרגישה לבד

אין לי שליטה על זה

החוסר במשפחה הביולוגית לפעמים מאוד פוגע בי

זה שוב הרגשת ה"אני חפץ מקולקל שלא שווה כלום והיה ממש קל לזרוק"

כי בוא נודה באמת... לרובם היה קל לזרוק אותי

אז אם אבא שלי, זה שהביא אותי לעולם זרק אותי ככה, איך אני יכולה להאמין שאנשים אחרים לא יעשו זאת?

אלוהים, כמה כואב לי היום

המוח שלי מלא בזכרונות של החודשים האחרונים וכואב לי כל כך

גם הוא נטש בסופו של דבר, אחרי שהוא ראה, אחרי שהוא הכיר.

הוא נטש.

אבל איך אני יכולה להאשים כאן?

אי אפשר לאהוב אותי

אי אפשר להשאר מאוהבים בי

יש בי משהו שהוא בלתי ניתן לאהוב.

ואני מקבלת לכך כל הזמן הוכחות

כל הכאב של הנטישות שעברתי בחיים שלי מתערבב לבלגן אחד גדול

ועצוב לי

כל כך עצוב לי

פלא שאני מתחברת לרוג?

גם אותה זרקו.

גם אותה נטשו.

ברגע שגילו מי היא, שהכירו אותה, שהרגישו את הכח שלה ואת מי שהיא - ברחו ונטשו אותה.

והיום היא זו שמגנה עלי ביחד עם הלוחמת שלי.

נמאס לי לבכות כבר

שהלילה הזה יעבור.

בבקשה

שרק יעבור.

 

&index=4&list=RDlcggPHTl-YM
Drake{שפנפנה בחז} - 3>
את לא לבד, יקירה.
תחזיקי מעמד רק עוד קצת ודברים יתחילו להסתדר לך }{
לפני 8 שנים
Purple Phoenix​(נשלטת){Loki the t} - יודעת
תודה }{
לפני 8 שנים
לבעמוק​(שולט) - את לבד ברגע שתחליטי שאת לבד.
יש בין חברייך וגם כאן בכלוב אנשים שמעריכים ואוהבים אותך.
אינך לבד. תרימי כמה טלפונים לחברים וחברות ואת תרגישי אחרת.
יש בך כוחות שכנראה לא לאמך ולא לאביך היו. תנשמי עמוק תעשי סוויץ' מאוד משמעותי בהסתכלות כי יש חצי כוס מלאה פה וחשוב מאוד חשוב להסתכל עליה בזמן הכאב.
שולח חיבוק חם וגדול:)
לפני 8 שנים
Purple Phoenix​(נשלטת){Loki the t} - קודם כל תודה :)
דבר שני, אין קשר בין הדברים.
אפשר לא להיות לבד אבל להרגיש לבד.
וזאת המציאות כרגע - אני מרגישה לבד.
זה לא סותר את זה שיש לי חברים שמהווים משפחה אמיתית ושאין יום שאני לא מודה על כך ועל מזלי הרב בנושא.
אבל לפעמים צריך לכאוב את הדברים, להתאבל על הדברים בשביל שיהיה אפשר להוציא אותם החוצה ולהתנקות.
וזאת הכתיבה עבורי, זה מה שזה נותן לי.
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י