אז לא הלכתי לעבודה כי כאבים ורגל ואיכס.
הייתי בפיזיותרפיה - מאוד כאב לי אבל היא גם קיבעה לי את הקרסול עם חבישה וגם הגבלת התנועה השתפרה... בתקווה בשבוע הבא בעזרת השם אני אוכל לרדת לקב אחד במקום שני קביים.
ואז הלכתי לראיון אצל מטפלת לאיזושהי קבוצת טיפול שהיא מקימה שאמורה לתת כלים להתמודדות למי שיש בעיה עם הויסות הרגשי
ופאק, זה היה קשה ומתיש.
מצד אחד 99.9% שהתקבלתי אבל מצד שני מה שזה לקח ממני.
לעבור על כל ה - 29 השנים האחרונות, זה כל כך מעייף.
וכמובן שקיבלתי את תגובה ה: "עברת הרבה בחיים" ואני שונאת את התגובה הזו.
עניתי לה שכל אחד עובר.
אני לא יכולה להרשות לעצמי להאמין בזה, אני לא יכולה.
עברנו קצת על למה יש לי חרדת נטישה ולמה אני שונאת את עצמי וכל מיני כאלה, היא אמרה שהיא לא מופתעת ואני בעיקר לא הייתי מסוגלת לדבר כי הייתי על סף דמעות.
היא ביקשה שאני אספר לה משהו אחד נורמטיבי אז בחרתי לספר לה על רוג
ואז היא עשתה משהו שהפתיע אותי לחלוטין - היא ביקשה לראות תמונה שלה ושמרה אותה אצלה (אחרי שהיא הגיבה ב: "היא עוצמתית וחזקה בלה בלה בלה"
וזה אולי מה שהיה לי הכי קשה.
לספר על העבר שלי זה משחק ילדים בשבילי
אבל... לגעת ברוג... זה חשוף מידי
לא לא לא לא לא
אל תתקרבו לשם, לא לשם.
היא שלי.
היא והלוחמת.
http://2.media.dorkly.cvcdn.com/67/23/984e756fa0fa6053f95ef29a2bba6a0d-moment-of-x-men-90s-rogue.jpg