אז אני אחרי חזרות ואני מותשת
רע לי היום
ככה זה כבר כל סוף שבוע
אני נופלת לתהום... לבאר אפלה וחשוכה.
ההולק התנצל על כל השיחה
וזה לא שאני לא סולחת לו...
אבל...
אלוהים כמה שנפגעתי.
עד שהצלחתי להכניס את עצמי למצב רוח מאושר בחמישי!
ובמכה אחת זה נהרס
יצאתי עליו אחרי שהוא התנצל
כתבתי לו שאני לא מבינה איך הוא מסוגל לחשוב עלי כאלה דברים
שממתי אני מצפה לשטיח אדום?
שממתי בעיניים שלו הפכתי לכל כך זולה שאני מוכנה להזדיין עם כל אחד?
רציתי לצעוק עליו
רציתי להשתולל
רציתי להתקשר אליו ולצרוח ולבכות
כי הוא הכאיב לי כל כך הבוקר/בלילה
הרגשתי שאני מאכזבת אותו, הרגשתי שמי שאני זה לא מספיק טוב
כל הרגשות הכי קשים שלי, הכי אפלים שלי, הכי רעים שלי
וזה לא שזה לא יעבור, זה כן יעבור.
אבל כואב לי כרגע ואני רק רוצה לצרוח ולהוציא לשם שינוי את הרגשות שלי
אבל אני שותקת
כי עדיף לשתוק.
שהרעל יאכל אותי מבפנים.
*הכתיבה מוגזמת בכוונה, זאת הדרך שלי להתנקות, תפסיקו להתייחס לזה כל כך קיצון. זה הקולות בראש שלי, אני חייבת להוציא אותם קצת כדי שהם לא באמת יאכלו אותי.
**מתי בדיוק חזרתי לגיל 16 שאני שומעת שירים כאלה??? לא אין קשר להולק, יש כרגע קשר לכל אדם שאהבתי, לכל אדם שאני אוהבת ולעובדה שאני כמו בת 16 היום.
&nohtml5=False