עוד סוף שבוע עבר לו.
שוב נכנסתי לדכאון בסוף שבוע - זה כבר על אוטומט ואני חייבת למצוא דרך לשנות את זה.
אני מכריחה את עצמי לשמוע מדונה (אחת הזמרות האהובות עלי) בשביל להכנס שוב למוד חיובי, אני חייבת ללמד את עצמי את זה.
אני חייבת ללמד את עצמי שאני יכולה לצאת מהמצבים האלה בזמן גם לבד - כמו שהייתי עושה פעם
ישנתי מלא שעות אבל ישנתי גרוע ואין ספק בכלל שזה משפיע על המערכת שלי.
עוד חודש וקצת זה יהיה שנתיים מאז שהחתול האהוב שלי, הילד שלי, הלך לעולמו.
הוא חסר לי כל כך.
תמיד טענתי שהוא היה היצור שהכי אהב אותי בחיים האלה, אהבה טהורה ללא תנאים, אהבה אמיתית.
הוא חסר לי.
אין לי כח ללכת לעבודה היום אבל אני יודעת שזה יעבור ברגע שאני אגיע לשם
חוץ מזה, היום הזמרת ואני נפגשות ויוצאות לאכול בחוץ - להתפנק קצת.
מחר אני נוסעת להולק כי צריך לקחת את הגורים ואת האמא לעשות חיסונים (לא קרה בסוף בשבוע שעבר)
ומחרתיים אני מקווה להפגש עם סיאט יקירי.
תוכניות על גבי תוכניות
אז למה אני מרגישה כל כך לבד?
למה המוח שלי שוב מעוות דברים?
יש בי הרבה כעסים שאני לא מדברת עליהם אלא ממשיכה להדחיק
הכל כל כך מעוות לפעמים.