ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

bleeding heart

אני המכשפה והערפדית, אני הלוחמת, אני הדרואיד, אני הפניקס ואני השורדת - אם אנחנו מתמסרות.ים זה כי אנחנו בוחרות.ים את זה, אל תשכח את זה אף פעם, הכוח הוא בידיים שלנו לא פחות מאשר שהוא בידיים שלך
לפני 8 שנים. 20 בנובמבר 2016 בשעה 13:14

אהבתי אותו.

אני עדיין אוהבת אותו.

לא למדתי לא לאהוב.

בין כל המלחמות וההגנה שאני הייתי חייבת לתת לה ולאנשים שהיא אוהבת, הוא היה הראשון שנתן לי את ההגנה הזו.

היא נתנה לו לסמן אותי.

לחרוט עלי בנשמה את השם שלו.

קראתי לו לורד ואהבתי אותו.

אני עדיין אוהבת אותו.

אני רוצה לרוץ אליו, לחבק אותו, לומר לו שלא יעזוב אותי

שאני והיא רואים בו כל כך מעבר.

אבך זה לא יעבוד.

בטח לא עכשיו שהוא כנראה סוף סוף מצא את החצי השני שלו.

אז אני בתוכה ואני שומעת אותה תומכת בו תוך כדי שהיא ואני מתרסקות.

אני שומעת אותה מייעצת לו, מתנהגת מאושרת בשבילו, נוזפת בו שלא יעשה שטויות ושישכיל לשמור על האהבה הזו.

ואני מנסה לחזק אותה ולשמור עליה

אבל מה איתי? אני נשברת בינתיים

וכשאני נשברת... היא נשברת.

הוא היה השני שנגע בלב שלי אבל הראשון היה ראוי לכך.

אחרי מה שההוא עשה לה וגרם לה לעשות לי... אחרי זה אני הרחקתי כל רסיס של אהבה או תחושת הגנה.

אני הלוחמת

אני המגן

אני החרב שלה

אבל הוא... הוא הצליח לשבור את החומות האלה וכבש את הלב שלי אחרי שהוא כבש את שלה.

הוא נתן לה פגיון מיוחד שאותו היא מאוד אהבה.

היא ראתה בפיגיון הזה אותי ושתינו נחלטנו שזה הפיגיון שלי

כשהדברים התפוצצו לא נתתי לה לקחת אותו מהדירה שלו למרות שזה הפיגיון שלנו.

ככה חלק ממני נשאר שם וככה שתינו לא צריכות להתמודד עם כאב האובדן.

היא מנסה ליצור תקשורת אחרת ביני לבינו כדי שלי לא יכאב.

היא מנסה לעשות הרפתקאה אחרת איתי, כזו שהוא מדריך אבל שתאפשר לי להתנתק ממנו.

היא כן רוצה להציל אותי לפחות.

גם אם היא אומרת בכל פעם שהיא במצב כזה שהיא מעדיפה להרוג אותי כבר.

הפעם האחרונה, לפניו, שהיא הרגה אותי היתה כשהיא היתה בת 17.

היא דמיינה שהיא הורגת את עצמה.

כואב לי

כואב לה

לפחות כשנוטשים אותה היא זוכרת שיש אותי ושיש את רוג 

עכשיו רוג לא מדברת איתה

ואני? אני גם מרגישה את הנטישה

זה הורג אותה

זה הורג אותי

אנחנו מתות מבפנים לאט לאט

הפניקס עומדת בצד, מחכה שהכל יעבור כדי שהיא תוכל להחיות מחדש.

היא כבר לא בטוחה שיש מה להחיות, הלב שלה עבר יוץר מידי והפעם היא גם סיכנה אותי.

אני יודעת... אני לא כועסת עליה.

אני חלק ממנה ותמיד אהיה

אבל הלוואי ושתינו לא היינו אוהבות כל כך

זה קשה להרגיש

.

ואתה?

אתה לא תדע את זה. לא את העוצמה הזו.

אני חייבת להסתיר את זה ממך

אני חייבת להרוג את האהבה הזו אצלי ואצלה

וליצור מקום חדש יותר ובריא יותר

למען שתינו.

איזי trip​(נשלטת) - אני ככ מזדהה...
חיבוק יקירה
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י