שעות ערב, פונדק מלא באנשים מפוקפקים
תקופת ימי הביניים.
אל הפונדק נכנס גבר צעיר בעל עיניים תכולות ושיער בצבע חום בהיר.
"מוזג! כוס שיכר!!!"
הבלור התיישב והחל לשתות את כוס השיכר שלו כפי שהוא עשה בכל ערב במהלך השנה האחרונה.
מאז היום שהיא מתה.
"למותך!" הוא צעק ושתה את כוס השיכר בלגימ אחת, נותן מבט נוזף במוזג שציהר להביא לו אחת נוספת.
"שנה עברה, אתה מבין? שנה שהיא כבר לא כאן. שנה והיא לא מבינה כמה כולנו מתגעגעים אליה. כמה העולם איבד את צבעיו כשהיא לא כאן"
הבחור עצם את עיניו, נזכר ברגע הנוראי.
הכל התחיל כששניהם הצטרפו לחבורה במסע נגד המלך ששלט בכל האיזור.
הוא השתלט גם על הממלכה שלה אבל במקום לברוח היא בחרה בדרך של הלוחמת.
למרות שהיא היתה נערה כשהוא רצח את ההורים שלה ולקח את אחותה התאומה
"אתה רוצה עוד כוס שיכר?"
שאל הצוזג תוך כדי שהוא קוטע את קו המחשבה של הבחור
"כן. ואל תפסיק להביא אותם" השיב לו הבחור הצעיר תוך כדי שהוא הוציא שק מטבעות זהב מכיסו ונתן אותם למוזג.
הבחור חזר לשקוע באותה תקופה נוראית, לפני שנה.
הם בדיוק קיבלו עדכון לגבי מסיבה שהמלך ארגן וזו היתה ההזדמנות המצויינת שלהם להתגנב לשם ולחסל אותו אחת ולתמיד. לסיים את כל שלטון הטרור שלו.
הכל היה אמור ללכת חלק אבל מה שהם לא ידעו זה שאחד מהאנשים בחבורה בגד בהם וסיפר למלך את התוכנית.
במהרה הכל הפך לטבח.
את הארוס שהלוחמת המלך הרג תוך כדי שהיא מסתכלת, קולטת את גופו המדמם ומפרפר על הרצפה הקרה.
את הבוגד הם חיסלו וכמעט הצליחו לברוח משם רק שהמלך תפס אותה.
כמה ימים לאחר שהלוחמת נתפסה המלך ארגן מופע ענקי ברחוב.
היא היתה ערומה וקשורה למוט עץ ארוך
נשרים ניקרו בבשרה החתוך והפצוע
עיין אחת שלה כבר היתה חסרה
לא היה איבר שממנו לא דממה כולל האיברים האינטימיים שלה
לבסוף המלך גאל אותה מייסוריה ותקע בה את חרב של הוריה, ישר לתוך הלב בדיוק אחרי שהוא הראה לה את אחותה - קשורה ברצועה אליו ומתנהגת ככלבת אשפתות.
הראש שלה עד היום שמור כתזכורת לכל אלו שמגיעים לממלכה.
תזכורת שגם הלוחמים הכי גדולים ואמיצים, הכי נאמנים מתים בסוף.
"תרצה שנשכיר לך חדר?" שאל המוזג כאשר הוא קוטע שוב את קו המחשבה של הבחור הצעיר
"לא. יש לי מקום אחר להיות בו" אמר הצעיר, קם והלך לתוך החשכה, משאיר בפונדק רק את שרשרת השמש שלה שהיא כל כך אהבה.
