בזמנו ההולק השתמש בהגדרה "רוחות רפאים"
הכוונה היתה כמובן לאנשים מסויימים שהם כבר לא חלק מהחיים שלו.
היום יצא לי לחשוב על זה וגם לבכות על זה קצת בנסיעה בדרך לעבודה בבוקר.
ההבנה שגם לי יש כאלה... היא כואבת.
כן, יש קשרים שנשברו בגלל ריחוק או בגלל שהם היו יחסים לא בריאיים (לא רק קשר רומנטי אלא גם קשר בין חברים או משפחה) אבל יש גם קשרים שפשוט כואב לי לחשוב על זה שהם אבדו
יש מישהי אחת ספיציפית שאני חושבת שחלק מסויים מהלב שלי תמיד יהיה אצלה.
יש לי כל כך הרבה זכרונות טובים ממנה
ואהבתי אותה יותר מאשר אץ מרבית האנשים בחיי. אני חושבת שאני עדיין אוהבת אותה מאוד והאהבה הזו מהולה בהרגשת צער, עצב וכאב.
זכרונות של ימים מלאים בצחוק עד השעות הקטנות של הלילה, מסיבות בדסמ נוסטלגיות שהיינו הולכות ביחד, שיחות עמוקות ובעיקר קשר מיוחד שכלל המון טוב אבל גם המון ריבים, חוסר הבנה, חוסר תקשורת ויכולת עצומה של שני הצדדים לפגוע עמוקות.
אני תוהה מה אני יכולתי לעשות אחרת, מה היא יכלה לעשות אחרת ובאופן כללי איפה שתינו יכולנו לבחור בדרך שונה
ויש לי המון "מה אם".
אבל בסופו של יום... היה מה שהיה ואולי את התוצאה של זה מעולם לא היה אפשר לשנות.
אני לא יודעת מה המטרה של הפוסט הזה...
אולי לפרוק קצת כי באמת כואב לי היום וכי השנאה העצמית שלי התגברה לעוצמה גבוהה יותר ממה שהיה לי בזמן האחרון
ואולי זה סתם געגוע ישן למשהו שלא קיים, לרוח הרפאים שלי.