לפני 15 שנים. 1 בינואר 2009 בשעה 11:15
מרימה מבטי,
לוטשת עיניים
בחשש
לעבר האופק.
מתחת לכל ההדר והיופי
שוכן לו בדביקות מתמדת
העבר.
כל מכה משכיחה את הכאב.
ידיך נפלאות מתהדקות על גרוני
עוזרות לנפשי
לבכות על מר גורלי.
ובינתיים אתה כאן
נעזר בשדיי חיי
יונק מכאבי עונג מופלג
ששייך רק לך.
יוצר מחדש גופ ונפש
לוקח תחת חסותך כאוס
ויוצק אותי לתוך תבנית מובנית,
רק שלך.
עכשיו, בינתיים
נמצאת בשבילך.
