לפני 11 שנים. 1 בדצמבר 2012 בשעה 22:47
סוף סוף אני מסוגלת לתת...
ואין מי שיקח 😢
שבריריות, פגיעות, חשיפה
על הפרצופים שלכםהסחוטים, המיוסרים, המיוזעים, המעונים, המסופקים, הנינוחים, החיים
ואצחק עד כלות...
לפני 11 שנים. 30 בנובמבר 2012 בשעה 5:20
אותה ילדותית
מתכסה בציניות מרגיזה...דרך לסנן חסרי סבלנות
מתחילה להכיר במקומי בעולם הזה
מתחילה לקבל את העובדה
שהצרכים האלה הם חלק ממני
ושום מסיכת התנגדות לא תעזור
בסוד...אוהבת את מקומי
סמיכת הדוקרנים התרככה...מעניין אם זה קשור לגיל
עדיין ילדותית
אך מאוהבת באפילת הסאב
ואפילו מודה.
חבל שאתה כל כך רחוק ממני
איזו החמצה שורפת
והכאב הזה....ממש לא נעים
אוהבת אותך D
לפני 12 שנים. 18 בינואר 2012 בשעה 21:39
שוזרת לו כתר מלכות עם חתיכות גופי
יצרתי לו במילים זהירות
שרביט
הוא מולך על עולמי
שולט בעולמי
כל גופי ונשמתי
משתחווים בפניו
בידיו אמת שלי אחת
על היווצרותי רק בשבילו
הוא עמל קשה, אדוני
כדי לעצב הכי שלו את דמותי
ואין אסירת תודה לו יותר ממני
כל לחישה שלו מרסנת את התנגדותי
כל מבט ממנו מבהיר לי את מקומי
שם לצידו, שם לתחתיו, שם במקומי שבמרומיו
...
לפני 12 שנים. 18 בינואר 2012 בשעה 9:05
הייתי שם
נשמתי כל רגע
הגוף מתנגד לקבל
את כל מה שהוא כל כך רוצה
כל כך צריך
הנשמה מתכסה בדימויים תמימים.
כל מכה
כל צבע על העור
מבורך, ממלא תפקיד
כמו מקבץ מילים על דף אשר מתווספות והופכות לספר
מרתק.
הייתי שם
למטה, למעלה
עם כל מילה, עם כל לחישה.
תודה.
לפני 12 שנים. 10 בינואר 2012 בשעה 9:51
מקשיב לי
נושם אותי
מבטיח שזה בסדר
עוצמת עיניים
מתכוונת לכל נשימה
נותנת לעצמי להתגלגל במורדה של מחשבה
מתעלה מעל הקושי
בראשי
לפני 12 שנים. 8 בינואר 2012 בשעה 19:36
איך אפשר להודות?
איך אפשר להשפיל מבט ולקבל את המצב
איך להפוך את זה למתקבל על הדעת
הרי זה נמצא
אז למה, ממה הקושי
מלחמה אבודה?
איך זה שזה כאן
ולמה דווקא אני
איך זה בי
אולי אני סתם מדמיינת
אולי זאת סתם הזייה.
פשוט, עדיין בי, לא מודה!
לפני 12 שנים. 5 בינואר 2012 בשעה 9:23
נכנסתי הנה שוב...
למרות שנראה שכמעט שכחתי
שוב מרגישה כמו עכבר במבוך, מחפשת את הגבינה
אך מצליחה רק להריח אותה
שוב מרגישה כמו ילדה מבוהלת, קוראת לאבא
אך אבא לא כאן, הוא בעבודה
שוב מרגישה כמו חסרת הגנה, מחפשת מלבוש
אך הוא כבר קרוע
שוב מרגישה צפייה חסרת שליטה, זקוקה לכאב הזה, לפחד, לשליטה
אך אני רחוקה מדי
צריכה מדי.
עדיין מחפשת תשובות לשאלות לא ברורות.
יום מוצלח לכולם 😄
לפני 13 שנים. 15 ביוני 2011 בשעה 20:21
נופלת על ברכיי
מושיטה את שתי ידיי
נאזקת,
מחפשת את מקומי
בתוך כאוס הולך ומתעצם
מושיטה יד אך לא נאחזת בדבר
הפנים מתרחקים ומתטשטשים
הופכים להיות עוד עיגול בתוך קהל
הכל שוב נהיה לא ברור
ההתנגדות פועמת
הצורך בועט
ואני כאן שואלת, נשאלת
אך איפה הן התשובות?!
קבורה בתוך כותל
כמו עוד פתק
אני צריכה, אני רוצה
והלוואי
צר לי מכולם
צר לי בגלל כולם
חייבת את חיי לקרובים לי
ובכל זאת מתרפקת במחשבות
על חיים אחרים.
ממש כפיות טובה
מעיר אותי מחלומי
ואני מתמלאת דמעות שלא יודעות שובע
מבקשת שיסלח לי על מה שאני
מבקשת סליחה על מי שאני
מתבוננת בנורמל וחשה צורך להוכיח שאני חלק ממנו
ואני לא רוצה
ואני כן צריכה
ואני כאן
ואני שם
כמו זומבי
מנהלת חיים כפולים
בראשי.
לפני 13 שנים. 14 ביוני 2011 בשעה 15:09
די כבר!
אני גם ככה לא אעשה כלום
אז למה בעצם אני ממשיכה להיכנס הנה??
לפני 13 שנים. 9 ביוני 2011 בשעה 14:06
איך בא לי גם להיות שנונה ומצחיקה
איך בא לי גם לנטוף ציניות חדה
איך בא לי גם להיות קלילה ולצחוק מכל דבר
איך בא לי גם!
בא לי להיות פחות רצינית ודרמטית
בא לי לשתות רד בול ולהצמיח כנפיים
בא לי לשתות בירה בלי להיות פלספנית יתר על המידה
בא לי לשתות קוקטייל וללבוש חצאית קצרה
בא לי להשתחרר ולחבק את החיים חזק חזק
בא לי להינות בלי רגשות אשם ולצעוק בענק
בא לי להיות נשית ופחות שמיייינה
בא לי להיות פחות תוםבוי ויותר יפה
בא לי ללבוש עקבים בלי פחד גבהים
בא לי ללבוש חולצת בטן בלי להרגיש שכולם מסתכלים
בא לי לרכב על אופניים בלי כאב במפשעה
בא לי להיות כוסית בלי שאצטרך לעשות שום דיאטה
בא לי!
בא לי להיות כיף
בא לי לעשות כיף
פשוט בא לי כיף!