שבריריות, פגיעות, חשיפה

נופלת על ברכיי
מושיטה את שתי ידיי
נאזקת,
מחפשת את מקומי
בתוך כאוס הולך ומתעצם
מושיטה יד אך לא נאחזת בדבר

הפנים מתרחקים ומתטשטשים
הופכים להיות עוד עיגול בתוך קהל
הכל שוב נהיה לא ברור

ההתנגדות פועמת
הצורך בועט
ואני כאן שואלת, נשאלת
אך איפה הן התשובות?!

קבורה בתוך כותל
כמו עוד פתק
אני צריכה, אני רוצה
והלוואי

צר לי מכולם
צר לי בגלל כולם
חייבת את חיי לקרובים לי
ובכל זאת מתרפקת במחשבות
על חיים אחרים.

ממש כפיות טובה
מעיר אותי מחלומי
ואני מתמלאת דמעות שלא יודעות שובע
מבקשת שיסלח לי על מה שאני
מבקשת סליחה על מי שאני

מתבוננת בנורמל וחשה צורך להוכיח שאני חלק ממנו
ואני לא רוצה
ואני כן צריכה
ואני כאן
ואני שם
כמו זומבי
מנהלת חיים כפולים

בראשי.