יושבת שם בצד
נבוכה, קצת לבד
מביטה על כולם
הם מניחים שהיא סתם מתבודדת
ודווקא את עינו היא מושכת
היא שמה לב איך הוא בוחן אותה
והמבוכה הופכת לכמעט בלתי נסבלת
היא קמה לשירותים מקווה שהיא לא תתקל בו
תוהה אם הוא עדיין מביט בה, בזמן שהיא קמה
מרגישה פתאום ערומה בחדר מלא אנשים
וזה נורא וזה מרגש...
נכנסת לשירותים מביטה במראה מנסה להרגיע את
רעידותיי וביישנותי שנראית על פניי
מדברת לעצמי ועכשיו מרגישה חזקה יותר.
חוזרת למקומה,זורקת מבט לעבר מקומו
הוא כבר לא שם... קצת מצטערת שהלך
ואז לחישה מסגירה, "כבר מתגעגעת?!"
פניה מאדימות ועכשיו לאן תברח?!
לוגמת כוס מים ומתעלמת, היא שומעת את חיוכו.
"זה לא מנומס להתעלם כך.." אמר מחוייך
אני לא לבד כאן ואני לא מעוניינת במה שיש לך להציע, ענתה עם ניסיון להישמע עניינית וקשוחה.
רכן מעליה, נצמד לאוזנה ולחש, גם אני לא לבד כאן ואני כן מעוניין תתקשרי אליי, חבל לחכות למפגש הבא ודחף לידה נייר ועליו מספר, לצד המספר צויין DIR SUBMISS.
...
לפני 14 שנים. 5 באוגוסט 2010 בשעה 14:06