אולי לפני שנתחיל, תיתן לי להריח את הטוש.
להסתכל עליו, להסניף אותו.
אני יודע מה הולך להגיע. התחננתי לזה. אני לא רוצה את זה. זה בעייתי. זה דפוק.
אבל אני זקוק לזה כל כך.
אולי שאיפה של פופרס. או מבט על הגוף שלך שמטריף אותי. תזכורת מי אני ומי אתה. רגע לפני הסערה
עוד התחננות.
עוד התרפסות.
אישור אחרון לפני ההרס. ואז,
תתחיל.
עם החיוך המרושע שלך, עם הסקרנות שלך, עד כמה רחוק אני מוכן ללכת בשבילך.
ותכתוב.
תכתוב עליי עם הטוש את כל הדברים הרעים והמרושעים,
תחייך אליי, זומם עוד דברים,
תרשום על המצח,
על הידיים
על התחת
על הגב - שיהיה קשה במיוחד להסיר.
טוש מחיק, שאוכל אח״כ לראות את עצמי במראה ולראות מה שאני לפני שאמשיך את היום שלי.
או אולי לא מחיק, מרקר כזה permanent עבה ומכובד, שיהיה לי אח״כ ממש מאתגר להוריד אותו, אחרי שעזבת והשארת אותי לבד על ארבע, בוכה ומתחנן.
תכתוב לאט ובעדינות, שארגיש את המגע
תכתוב בקטן שיהיה מקום לעוד מילים.
תגיד לי את המילים לפני שאתה כותב.
או תלחש לי אותם באוזני בזמן שאני בוכה.
או לפני שנתחיל, נעשה רשימה. זאת תהיה המשימה שלי,
לתת לך את כל הכלים להיכנס לנשמתי.
תכתוב על הרגליים, על הכתפיים, על החזה.
תכתוב במגע עדין, שלא ישרוט את העור, אבל כל כך אכזרי שזה ישרוט את הנפש.
תתענג על ההשפלה המוחלטת, תהנה מזה.
תכתוב את מה שהיית רוצה להגיד לבוס שלך. לשכן המעצבן. תוציא את זה עליי.
זה כבוד גדול עבורי.
עוד ועוד ועוד.
אולי תצלם שתהיה מזכרת נאה.
אולי נעלה פה לכלוב? בנוכחותך?
עד כמה רחוק אלך בשבילך?
אולי לפני שתתחיל, תפקוד עליי לפתוח את המצלמה בשידור חי, שחרמנים מאוננים מכל העולם יוכלו להסתכל על מה שאתה עושה לי.
תגרום לי לעשות אותך גאה. גאה באפס שלך.
ואחרי כל מילה עליי להגיד תודה, להוקיר תודה.
לא פנטזיה או משחק.
אמת מוחלטת. אומנם מוגבלת ברגע ובמקום, אך כנה ואמיתית.
תודה, מלך מושלם, שאתה כותב עליי
תודה שאתה מטנף אותי
תודה שאתה מרשה לעצמך להיות אכזר
תודה שאתה נהנה מזה
תודה שאתה זורם עם זה
תודה שכייף לנו ביחד
תודה שאתה נותן לי את מה שאני צריך, ושאתה נותן לעצמך להיות מי שאתה יכול להיות,
תודה אדוני.