|
|
|
להסתכל על גבר יפה,
עם ישבן יפה,
עם רגליים יפות,
עם חזה יפה,
עם פנים יפות,
לסגוד לשלמות,
להיות נואש אליה,
להיות עלוב מולה,
פאתטי מולה,
לשרת את השלמות,
להעריץ את השלמות,
להתחנן להריח אותה,
להסתכל עליה,
להרגיש אותה,
לבכות מולה,
לכרוע מולה,
להיכנע אליה,
ולנשום.
כבר 3 ימים שהוא מתחמק ממני ואני רק מתחנן. הוא יודע את זה ונהנה מזה, והוא יודע שאני נדלק מזה שהוא נהנה מזה. לכן שכשסיימתי לעבוד בדקתי את הטלפון לראות האם יש סיכוי באמת לפגוש אותו, פרץ של התרגשות מילא אותי כשראיתי ממנו הודעה. הוא שאל אותי מתי אני מסיים לעבוד. כתבתי שעכשיו סיימתי. לקח לו כמה רגעים, שנראו לי כמו נצח, ואז הוא ענה לי עם מיקום ברור, שאני צריך להיות שם כמה שיותר מהר. המיקום היה לא מוכר לי, בחניון בקומה מינוס 3 של מרכז קניות לא כל כך הומה. אמורים להיות שם שירותים צבוריים שאף אחד לא משתמש בהם. אני אמור למצוא את השירותים האלה ולהיות שם, על הברכיים.
הסתכלתי על המיקום במפה של הטלפון וחישבתי איך אני יכול להגיע לשם הכי מהר. אוטובוס אחד יוביל אותי מהרחוב מתחת לעבודה ישר על למרכז הקניות הזה. בהתרגשות וחרמנות גוברת יצאתי לכיוון תחנת האוטובוס. בעודי עומד ומחכה בציפייה קיבלתי ממנו עוד הודעה עם הוראה נוספת: עליי צריך ללבוש רק תחתונים וגופיה. התחתונים צריכים להיות הכי מכוערים ולא מחמיאים שיש, והגופיה צריכה להיות קצת קטנה עליי, כל זה כדי שאני אראה יותר מושפל ועלוב, כמו שהוא דורש. אני לא יודע מה הדליק אותי יותר: הרעיון של ללבוש משהו משפיל ועלוב במקום נטוש ציבורי מלוכלך; הרעיון שאני עושה את כל מה שהוא אומר לי ומציית לו כמו אפס; או העובדה שאין לי כרגע מאיפה להשיג את התחתונים והגופייה הזאת, כי אני לובש משהו אחר שלא מתאים להגדרה של מה שהוא מחפש, והוא יודע את זה, והוא יודע שאני אעשה מה שצריך כדי להשיג את זה.
הודעה נוספת הגיעה - אם אני לא אהיה תוך 30 דקות במקום אז הוא יוותר על להיפגש איתי.
ההתרגשות הפכה לחשש של ממש. כבר שבוע שאני רוצה לראות אותו, וכבר כמה ימים שהוא עושה לי טיזינג מטורף, משחק איתי כל לילה עם הודעות מטריפות, גורם לי להרגיש רע עם עצמי. לא יכולתי לעמוד בזה שלא ניפגש. אבל איך אני אספיק לקחת את האוטובוס? ככה כתבתי לו. התשובה שלו היתה צפויה: תיקח מונית, יא אפס.
זה חרפן אותי. וכמו אפס דביל עמדתי שם חסר אונים, לא יודע מה לעשות. האם לנסוע לאותו קניון מעפן ולקוות שאוכל למצוא שם את מה שהוא ביקש? או האם ללכת פה ברחוב ולמצוא את זה כאן, אבל להסתכן בלא להספיק להגיע לשם? אחרי כמה רגעים החלטתי שחשוב יותר להיות במיקום שהוא ביקש. אז רצתי אל הכביש כדי לקחת מונית. אז הבנתי שאין לי מזומן, ואני לא יכול להזמין גט כי החשבון שלי נחסם. פעם אחרונה שנסעתי במונית לפי ההוראות שלו האשראי שלי עבר את המסגרת. הוא ידע את זה.
מתעלם מזה לחלוטין, רצתי אל הכספומט והוצאתי 200 שקל. המונית לקניון עלתה 70. התרוצצתי בקניון כמו מטומטם עד שמצאתי את התחתונים וגופיה הכי מעפנים שיכולתי למצוא, גופית סבא לבנה במידה הכי קטנה, ותחתונים מכוערים פושטים בצבע לבן שגדול עליי ב2 מידות. בזמן שאני חיכיתי בקופה קיבלתי הודעה ממנו שיש לי עוד 4 דקות. עניתי לו שאני בקניון בקופה קונה תחתונים וגופיה. הוא ענה לי "טוב מאוד. יש לך 4 דקות".
בשניה ששילמתי רצתי לכיוון המעלית. ראיתי שהיא נורא איטית אז הלכתי למדרגות. המקום באמת היה מעפן, נטוש, מלוכלך. ירדתי במהירות כמו דפוק בראש עד שהגעתי לקומה מינוס 3, היה רכב אחד בחניון. הלכתי, כמו סהרורי, עד שראיתי שלט בקושי ברור שמכוון לשירותים ציבוריים. רצתי לשם, נכנסתי, התפשטתי מייד לגמריי, לבשתי את התחתונים והגופיה וירדתי על הברכיים. נושם ומתנשף, מחורמן ברמות, נואש, מותש ועלוב נפש, חיכיתי לו שיבוא. אז הוא כתב לי הודעה: "איחרת. נראה לי שאוותר."
התחננתי לו. כתבתי שאעשה הכל. כתבתי שאני נואש וזקוק לו. הוא כתב "אני יודע שאתה נואש וזקוק כי אתה אפס." זה חרפן אותי עוד יותר, והמשכתי לשלוח הודעות מתחננות. אז הוא כתב שאם אני רוצה שהוא יבוא באמת, אז שאני אצלם תמונה שלי ואשלח לו. זה רק הטריף אותי יותר, המחשבה שיש לו תמונה שלי. והמחשבה שהוא גורם לי לצלם את עצמי בשבילו. בצייתנות עשיתי את זה. הוא שלח לי הודעה בה הוא כתב לי שאני כל כך עלוב ומכוער בתחתונים הדוחות האלה, אבל הוא רוצה תמונה ברורה שלי עם פנים. הוא ידע שאני לא מוכן להיחשף והוא ידע שזה רק יותר מחרפן אותי. הוא כתב לי שרק אם תהיה לו תמונה ברורה שלי עם פנים, על הברכיים, לובש את מה שהוא אמר לי ללבוש, עם פה פתוח ולשון בחוץ, הוא יצא מהאוטו ויבוא אליי.
עשיתי את זה. צילמתי את התמונה. שלחתי לו.
"אני מגיע," הוא כתב.
וככה התחלנו.
הוא בא אליי, בחור יפה, שרירי, חטוב, עם עיניים מושלמות. הוא היה צעיר, בן 28, אז לא ציפיתי ליותר מידי. בשביל לדעת להשפיל צריך להיות יצירתי וחכם, וזה דורש ניסיון חיים. אבל אמרתי שננסה.
כעבור שעה וחצי זה הגיע למצב של שליטה מוחלטת. הוא הצליח לגרום לזה שאני אזמין לו אוכל יקר, הייתי על הרצפה מול הכפות רגליים שלו בזמן שהוא אוכל. במשך רבע שעה הוא העמיד אותי מול מראה והשווה באכזריות בין כל פרט בגוף שלי ושלו. הוא ידע איך קוראים לי, מה אני עושה בחיים ופרטים אישיים שהוא הצליח לדלות בקלות. וכל הזמן הזה בכלל אסור היה לי לגעת בו, רק לקראת הסוף יכולתי לגעת לו ברגליים. במשך כל המפגש הוא לא נפרד מהתחתונים שלו, חוץ ממתי שהוא היה צריך להשתין ואז זה היה לכיוון הפנים שלי והפה שלי מעל האסלה. כך שאפילו לא ראיתי אותו ערום, בכלל. התחננתי שייתן לי לראות את התחת שלו, בעיקר בשלב שהוא היינו מול המראה, אבל הוא לא נתן לי. אז רוב הזמן הייתי על ארבע מולו, מסתכל עליו. ומידי פעם שהייתי מסתכל לו על הגוף המושלם שלו, באמת מושלם, הוא היה פוקד עליי להסתכל לו בעיניים, ואז מקלל אותי ואומר לי לחזור על כל מיני ביטויים מעליבים ומנמיכים. הוא הצליח לבטא בצורה כל כך מושלמת את ההשפלה שלי, באופן שאפילו בסרטי הפורנו של ההשפלות מהאינטרנט אף אחד לא מצליח. זה כל כך הטריף אותי, שבשלב מסויים הוא הביא אותי למצב שמול העיניים שלו אני מוריד אפליקציה להעברת כסף, ומנסה להעביר לו 300 שקל, רק כדי שהוא עוד לא יילך.
למזלי האפליקציה לא עבדה ולא הצלחתי להעביר לו את הכסף. זו היתה מעין הקלה, כי אני לא משחק עם כסף ולא אשלם לאף אחד בשביל למלא לי פנטזיות. אבל התחושה הזאת, שזה לא הצליח לעבוד, בזמן שאני על ארבע מולו, ערום, מתחנן ומתרפס, והפנים שלי מתמלאות בייאוש כשהוא רואה שזה לא עובד, ושהוא אומר לי בחיוך "איזה אפס..." היתה כל כך מדהימה, כל כך מושלמת, שאחרי שהוא הלך לא יכולתי לישון כל הלילה.
עד כמה דפוק אני? עד כמה סוטה אני? עד לאיפה זה יילך? איך אני אצא מזה? האם יש לי תקווה?
תחושת הייאוש, הרפיסות והכלום מולו, שכמעט גרמה לי לבכות, היתה תחושה טהורה של עונג.
לפני שהוא הגיע אליי, הוא שלח לי הודעות: תשתה הרבה מים ואל תשתין.
אז כשהוא הגיע אליי הוא מילא בקבוק שלם של מים, ובקבוק של יין אדום. מידי פעם בזמן שאני מוצץ לו, מלקק לו את הרגליים, מלקק לו את התחת, חוטף ממנו סטירה, חוטף ממנו יריקה, הוא נתן לי לשתות. אחרי בערך שעה שאני השרמוטה שלו, הייתי חייב להשתין והייתי גם די שיכור. אבל הוא לא נתן לי. התחננתי שייתן לי, אבל הוא לא נתן לי. אסור היה לי להשתין, וכמו שהכרתי אותו אז ידעתי שיש לו סיבה.
בשלב מסויים כבר ממש לא הרגשתי טוב. התחננתי שהוא ייתן לי להשתחרר. הייתי מסטול ושיכור כדי להתחנן ולהתרפס, כמו שהוא אוהב. אז הוא פקד עליי להביא את התיק שלו מהכניסה, כמובן על ארבע. הבאתי את התיק אליו, שאני על ארבע. הוא פתח אותו והוציא ממנו חיתול.
את זה עוד לא עשיתי.
"תלבש אותו", הוא פקד עליי. מעולם לא שמתי חיתול, זאת אומרת מאז שהייתי תינוק לפחות... הייתי חסר אונים מול זה. חטפתי סטירה. בצייתנות הורדתי את התחתונים שלי ושמתי את החיתול סביבי איזור חלציי. הוא הסתכל עליי בחיוך מרושע, יודע שמה שהוא יגיד לי עכשיו, אני אעשה.
"תבדוק שזה אטום מספיק טוב, יא אפס. כי אם לא חבל."
בדקתי, למרות שלא הייתי בטוח איך, והראש שלי היה מסובב מהאלכוהול. בחוסר סבלנות הוא קם לעברי וסידר לי את החיתול, הידק את המדבקות והסתכל עליו כדי לראות שהוא אטום. הוא ידע מה הוא עושה.
"לך אחורה, תעמוד מולי," הוא פקד עליי. הלכתי אחורה ונעמדתי מולו, רק החיתול לגופי. הוא צילם כמה תמונות עם הפלפון.
"עכשיו אתה יכול להשתין, יא אפס," הוא אמר לי.
להשתין בתוך החיתול על עצמי, להיות ספוג בשתן שלי... הוא ידע מה זה יעשה לי. הוא מכיר אותי כל כך טוב. ירדתי על ארבע ואמרתי לו תודה, ליקקתי לו את הרגליים, הסנפתי לו את התחתונים, ולאט לאט הרגשתי את זרם השתן משתחרר לי בתוך החיתול. תחושה חמימה ומוזרה מילאה לי את כל איזור החלציים. הרגשתי ספוג בשתן החם והטרי שלי, שכבול בתוך החיתול. להיות ככה על ארבע מולו, חצי שיכור, שהשתן שלי מחמם לי את הגוף אבל לא נוזל, היה שיא חדש של השפלה.
"תודה...." אמרתי לו בהתרפסות. התרגשתי שרציתי כמעט לבכות.
"מה תודה, יא אפס מגעיל? חכה, עוד לא סיימתי. עכשיו שהשתן שלך ממלא אותך, אתה הולך לרדת לסופרמרקט ולקנות לי בירה. ברור?"
לא הבנתי למה הוא מתכוון. לרדת ככה לרחוב בחיתול?
"אנשים מכירים אותי שם, אני לא יכול..." אמרתי לו, מזכיר לו שהוא יודע את הגבולות שקבענו מראש. הכל בשבילו, אבל בדלתיים סגורות.
"לא ככה, יא אפס. אני לא רוצה שיעצרו אותך או משהו כזה. אם היינו בחוף הים או משהו הייתי שולח אותך לכמה משימות, אבל ממש לא בא לי שהערב הזה ייגמר, אני לא טיפש כמוך, יא אפס! תתלבש."
לא ידעתי מה לעשות. להתלבש מעל החיתול? לא יראו אותו? הבעתי ספק, וחטפתי סטירה שהחזירה אותי למקום.
"שים מכנסיים יא אפס. בלי תחתונים, רק מכנסיים. בוא נראה."
ניגשתי אל הג'ינס שלי ובאתי לשים אותו.
"לא הג'ינס, המכנסי ריצה," הוא אמר לי בחיוך הגאוני שלו, והצביע על מכנסי הריצה הקצרות. נחות, מסטול, שיכור ודפוק, לבשתי את המכנס הקצר מעל החיתול. היה אפשר בבירור לראות שאני לובש מתחתיו משהו גדול ולא סתם תחתונים.
"וואי וואי איך זה מדליק לראות אותך ככה עם החיתול, יא חתיכת מושתן. תעמוד מולי ישר, אני אצלם עוד קצת."
נעמדתי ישר, הראתי לו אותי במלוא הפאתטיות שלי. הוא צילם עוד כמה תמונות עם הפלפון. "בוא תראה, יא אפס," הוא פקד עליי. ניגשתי אליו על ארבע והוא הראה לי את התמונות. הפנים שלי נראו בבירור, עם עיניים אדומות מאלכוהול ופופרס, ולגופי מכנס ריצה קצרצר שממנו מבצבץ החיתול שמנופח קצת מכל השתן שלי. כל דבר בתמונה הזאת השפיל אותי והגחיך אותי.
"עכשיו תקשיב לי טוב, יא אפס. יש לך 3 אפשרויות, תבחר. אפשרות ראשונה, אני מפרסם את התמונות האלה עכשיו באתר של ההומואים והולך הביתה. אפשרות שניה, אתה יורד ככה כמו שאתה, רק עם חולצה בנוסף, להביא לי בירה מהסופר - ואני מוחק את התמונות. אפשרות שלישית, אני כן אתן לך ללבוש את הג'ינס, כי ככה פחות יראו מה אתה מסתיר מתחת, ואני כן מוחק את התמונות, אבל בשביל זה אתה צריך עכשיו לשתות את כללללל השתן שלי מכוס בירה. מה אתה בוחר?"
הוא ידע שאני לא כל כך אוהב לשתות שתן, כי פעם קודמת שהוא היה אצלי לא הצלחתי. אבל הפעם לא היתה לי ברירה. זה היה חלק מהדרך בה הוא הסיר ממני עוד גבולות, מקלף עוד ועוד שכבות של התנגדות. עכשיו הבנתי במה מדובר. הוא מחנך אותי. לא היתה לי ממש בחירה.
"אפשרות שלישית..." אמרתי בכניעה.
"יופי. תביא כוס."
הלכתי אל המטבח והבאתי כוס בירה. הוא נעמד. ירדתי על ארבע מולו. הוא הסניף לי פופרס, ואז התחיל להשתין אל תוך הכוס. עוד ועוד שתן, עוד ועוד, עד שהכוס היתה כמעט מלאה.
"עכשיו תשתה, או שאני מפרסם את התמונות שלך!"
הסתכלתי אל הכוס, מפחד מהכמות. אבל כל מה שהוא עשה לי, והסיטואציה שהייתי בו, לובש מולו חיתול שספוג כולו בשתן שלי, שיכור, מסטול וכנוע, הייתי מוכן.
בכניעה וצייתנות לקחתי את הכוס ושתיתי הכל, לאט לאט, אבל הצלחתי.
"מה אומרים?"
"תודה, אדון מושלם."
"תודה על מה, יא אפס?" סטירה.
"תודה על השתן שלך, אדוני."
"השתן שלי הוא?"
"השתן שלך נפלא וטעים אדוני."
"יופי. עכשיו תלבש ג'ינס וחולצה קצרה ולך להביא לי בירה, יא אפס."
הטעם של השתן עדיין בפה שלי, צייתתי מיד. התלבשתי, נזהר לא לפוצץ את החיתול מהלחץ של הג'ינס. עדיין אפשר היה לראות קצת בליטה, אבל זה לא היה נורא כמו המכנס הקצר. זה כן היה קצת מוזר, אבל האלכוהול שחרר אצלי קצת את העכבות, והחרמנות המטורפת שאחזה אותי מהשליטה שלו בי ומההשפלה שלו החזיקה אותי טוב. הולך בזהירות כדי לא לפוצץ את הג'ינס שהיה מלא בשתן שלי, שעדיין היה קצת חם, והרגשתי ספוג בו לגמריי, התחת והזין שלי ספוגים ומלאים בו, לקחתי מפתח ועזבתי את הדירה. ירדתי במדרגות במיוחד בזהירות, עזבתי את הבניין והלכתי לסופר. בסופר הסתובבתי ומצאתי את הבירה שהוא אוהב, קרה מהמקרר. הייתי צריך להתכופף, מה שסיכן את זה שהחיתול יתפוצץ. ירדתי על הברכיים בזהירות ולקחתי את הבירה. בזהירות יתרה, מקווה לא לפגוש אף אחד שאני מכיר, הולך בצעדים זהירים, ניגשתי אל הקופה ושילמתי על הבירה, משפיל מבט מול המוכר שנראה לי שהוא שם לב שיש משהו מוזר בג'ינס שלי. לקחתי את הבירה במהירות וחזרתי הביתה, עולה במדרגות בצעדים איטיים. נכנסתי אל הדירה והוא ישב על הספה, מבסוט.
"לפני שאתה מגיש לי את הבירה תתפשט, תישאר בחיתול."
צייתתי. כל פעם שהתפשטתי מולו החרמנות שלי נדלקה. כל כך אהבתי להיות מולו בבגדים מינימליים, שהוא יראה אותי, להיות חשוף מולו. אבל הפעם, ללבוש לגופי רק חיתול, שהוא ספוג כולו בשתן שלי שנוצר מכל האלכוהול והמים שהאדון המושלם השקה אותי בו, הגעתי לרמות חדשות של רפיסות וחרמנות.
עם החיתול סביב גופי הבאתי לו את הבירה. ירדתי על ארבע ואמרתי לו: "תודה!"
הוא חייך והראה לי את התמונות שלי בפלפון. "תראה איזה מעפן אתה, הא?"
"כן, אני מעפן, אדוני המושלם."
"אין יותר אפס ממך, יא חתיכת מושתן דפוק."
"נכון אדוני."
הוא חייך אליי והראה לי איך הוא מוחק את התמונות בפלפון.
"תודה אדוני."
אז הוא הסניף לי פופרס, תפס לי בשיער והסתכל לי בעיניים.
"אפס טוב אתה. אני צריך עוד להשתין. אנחנו נלך לאמבטיה, אתה תוריד את החיתול ותעביר אותו על כל הגוף שלך. תשתמש בו כמו ספוג על הגוף שלך, תמרח אותו, תסחט אותו מול הגוף הדוחה שלך, שכל כולך תהיה מלא בשתן הקר שלך. ובזמן שאתה עושה את זה, אני אשתין לך על הפרצוף. אני רוצה שהשתן שלך ושלי יספגו כל פינה בגוף שלך. את הפנים שלך, את התחת שלך, את החזה השעיר המכוער שלך, כל הגוף שלך הולך להיות ספוג עכשיו בשתן, ברור לך, אפס?"
"כן אדוני!!!!" אמרתי ביבבה, לא עומד יותר בזה.
"חתיכת מושתן. איך אתה צריך את זה."
"כן אדון מןשלם אני צריך את זה... תודה..."
הוא חייך ולקח אותי אל האמבטיה.
וככה הערב שלנו התחיל.
קורא\קוראת יקרים, אם אהבת, אם נדלקת, אם עשה לך טוב, אשמח אם תשאיר\י תגובה. זה עושה לי טוב... תודה
הרגע הזה,
כשפרצתי בבכי,
והוא הביט עליי מלמעלה עם חיוך שובב,
והמשכתי לבכות
ועמד לי
ואוננתי
היה רגע טהור של אושר.
קורא\קוראת יקרים, אם אהבת, אם נדלקת, אם עשה לך טוב, אשמח אם תשאיר\י תגובה. זה עושה לי טוב... תודה
"אתה לא שווה כלום. אתה מכוער. אתה אפס. אתה כלום. תראה איך אתה נראה, יצור עלוב שכמוך. תראה את השיער גוף הזה, יא חתיכת קוף. לא כמוני, חלק, נכון? היית מת שיהיה לך גוף כמו שלי. בחיים לא יהיה לך גוף כמו שלי. בחיים לא תיגע בגוף כמו שלי. אולי אם תשלם למישהו כמוני הוא ישים עלייך זין, יא אפס שעיר. בטח שאתה הולך לבריכה אתה מרגיש חרא עם עצמך, נכון? כשאתה הולך שם בבגד ים שלך, בטח יש את הבחור הזה בספידו, שהוא חטוב וחלק, כמו שהיית מת שיהיה לך. נכון, יא אפס? בטח אתה זורק לו מבט בסאונה או במקלחות, והוא לא שם עלייך, כי הוא יודע מה הוא שווה, כמוני. והוא יודע שאתה מת שיהיה לך הגוף שלו. גם אני כזה, אתה יודע? שאני הולך לבריכה אני גם בספידו. הגוף שלי סבבה, לא כמו שלך, יא מגעיל. אם אני רואה אחד כמוך במקלחות הסיבה היחידה שאני אסתכל עלייך זה כדי להרגיש טוב עם עצמי. אלא אם כן אני אצטרך ממך משהו, נכון? סתם, נניח אני אצטרך שמפו, אז אני אבוא אלייך ככה ערום או עם הספידו רטוב ואשאל אותך - אחי יש לך שמפו אולי? - ואתה כמו צייתן מייד תרוץ להביא לי, כי בשבילך זאת מתנה שאני מדבר איתך בכלל. ואני אקח את השמפו ומול הפרצוף שלך אסתבן, ואחפוף את הראש, עם הגב והתחת שלי לכיוון שלך, אוריד את הספידו ואסחוט אותו ואלך ככה ערום לידך, כי זה רק יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי על איך שאני נראה, ואתה כמו אפס עם הבטן המכוערת שלך והפרצוף המסכן שלך תסתכל עליי ואפילו לא יעמוד לך מרוב שתרגיש עלוב, נכון, יא עלוב? בטח כל החיים שלך היית כזה, הולך לחדר כושר ולא מצליח לעשות כלום, רק ללכת להתקלח, מסתכל על כל הגברים החלקים והשווים עם הגוף הזה שבחיים לא יהיה לך, ב ח י י ם... ואז היית הולך הביתה להביא ביד, נכון יא אפס? זה הדבר היחיד שאתה טוב בו, יא גוש של כיעור, להביא ביד. תראה אותך עכשיו, משפשף בתוך התחתונים המכוערות שלך, יא מגעיל. יא דפוק. פאתטי. הלכת במיוחד לקנות את התחתונים המכוערות האלה כי ידעת שזה יעשה אותך מושפל. כן, אתה חתיכת מושפל דפוק, חולה בראש. טיפול פסיכולוגי לא יעזור לך, יא גוש של כיעור. אתה ממש נדלק מזה שאני מדבר איתך ככה, נכון? זה ממש מדליק אותך שגבר אמיתי, שווה, חלק, חטוב, מתייחס אלייך כמו הזבל שאתה. זה עושה לך את זה, יא דפוק בראש. אין לך תקווה, יא אפס. אי אפשר לעזור לך, כי אתה לא שווה שום דבר. וזה עוד עושה לך את זה יא מגעיל, יא מכוער. בוא תסתכל במראה, יא אפס. תראה אותך, לעומתי. תראה איך אתה נראה ואיך אני נראה. תראה את השיער גוף המגעיל שלך, ואת החזה החלק שלי. היית מת שיהיה לך כזה, נכון? אז בוא אני אסביר לך משהו למקרה שהמוח הדפוק הטיפש שלך לא הבין, יא חתיכת טיפס אפס. בחיים לא יהיה לך אחד כמוני, נכון? כן, תחזור אחריי. תגיד את זה. בחיים לא יהיה לך אחד כמוני. תגיד שאתה מכוער. כן. אתה כן. מאוד מכוער. שמן. ושעיר. נכון. חולה בראש. פאתטי. מגעיל. גוש של שומן. גוש של כיעור. אף אחד לא יגע בך, זה בטוח. בטח אתה הולך לכל מיני מקומות של הומואים. אתה הולך לעשות קרוזינג, נכון יא זונה אפס? אתה הולך למקומות האלה ואפילו הזקנים לא רוצים לגעת בך, נכון? אתה כל כך פאתטי וכל כך נואש למגע, שאתה אפילו מוכן למצוץ לכל הזקנים והשמנים האלה, האלה שאף אחד לא נוגע בהם? אפילו הם לא ייגעו בך. אתה יודע למה? לא רק כי אתה מכוער, זה ברור, אבל זה לא רק זה. זה גם כי אתה נוטף פאתטיות. אתה פשוט משדר אפסיות. עוברים לידך ורואים עלייך כמה שאתה נואש, כמה שאתה פאתטי. אולי איזה אחד יעשה לך טובה ויגמור לך בפה. רק את זה אתה שווה. אתה כל כך פאתטי שאתה תלך לשירותים כדי להריח את המשתנות, זה כמה נמוך אתה תרד. זה הכי קרוב שאתה תגיד אל הזין של הגברים האלה, שלא שמים עלייך. תריח את המשתנות. תלקק אותם, אם תוכל. זה יגרום לך להרגיש קצת שלם עם הקיום העלוב שלך. אתה יודע שזה כמה שאתה עלוב, מלקק משתנה כדי להתקרב לגבר אלפא אמיתי שבחיים לא יהיה לך, ושאתה בחיים לא תהיה כמוהו. גבר כמוני. אתה בחיים לא תהיה כמוני. בשבילך אני מלך. אני אל. אני קדוש. אני מתנה לאפס כמוך. הגוף שלי זה הדבר הכי שווה שאי פעם התקרבת אליו, נכון, יא זבל? יפה. אתה אומנם טיפש ומטומטם אבל לפחות אתה מבין את המקום שלך. תמשיך לאונן, זה די מצחיק כל העניין. תיקח עוד פופרס, יא אפס של פופרס, זה מה שאתה. אפילו להתחרמן כמו בן אדם אתה לא יכול, אתה צריך את הפופרס הזה. בונא, אתה דפוקקקקקק. ממש חתיכת כלום. תסתכל לי בעיניים ותפנים את זה טוב. אתה דפוק. אתה אפס. נכון? תגיד את זה. תגיד שאתה אפס. כןןן זה מה שאתה. כןןןן זה מה שאתה, נכון, אפס מושתן ופאטתי. לא שווה כלום. גוש של כיעור. דוחה ודחוי ומעפן. אתה מעפן, אתה ילד זין, אתה כלום, זה מה שאתה. כלום. טינופת. סמרטוט רצפה יותר שווה ממך. כן, זה מה שאתה, סמרטוט. מה אומרים, סמרטוט טינופת? מה אומרים? יפה. אומרים תודה. יא חתיכת דוחה מגעיל. אתה מגעיל. נכון? אתה דוחה. אתה מ כ ו ע ר. כן... תבכה יא אפס. תבכה יא חתיכת דפוק. כן, אתה באמת דוחה. באמת אין לך סיכוי. צודק, נכון. אתה פאתטי ואבוד. הקיום שלך פאתטי. נכון. בוכה ומאונן, בונא אתה חולה בראש. אתה אפס. אתה עלוב נפש. תראה אותך, תראה איך אתה נראה, יא עלוב. ועוד לידי... איזה אפס. לא, אני לא הולך, אל תדאג. עדיין אני לא הולך, כי זה מגניב אש להתנהג אלייך ככה, לראות אותך ברמות האלה של עליבות. זה כמו ניסוי חברתי. עד כמה אפס בן אדם יכול להיות. אני עוד לא הולך, יש לי זמן עכשיו, ולא בזין שלי לפקקים. זאת הסיבה. זה לא שבאמת אכפת לי ממך. אתה לא באמת שווה כלום בשבילי, זה ברור לך, נכון, יא טינופת? נכון, זבל טינופת? יופי. טוב שאתה לפחות מבין משהו, יא אפס. חתיכת טיפש. חתיכת מגעיל טיפש. עוד לא התחלתי איתך. אתה עוד הולך לבכות שוב תכף, שאני אספר לך עוד כמה דברים על כמה שאתה כלום. אני אזכיר לך את זה טוב טוב, אני אהפנט לך את המוח, עם הפופרס הזה, עד שאתה תבכה מרוב שתהיה אומלל. כי אתה אומלל. לא, יא עלוב אומלל. אני לא הולך. אני עוד לא התחלתי."
קורא\קוראת יקרים, אם אהבת, אם נדלקת, אם עשה לך טוב, אשמח אם תשאיר\י תגובה. זה עושה לי טוב... תודה
הוידאו הזה מתאר אושר עילאי בעיניי
להיות שם על ארבע מולו
https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph5a15e0b0408c5
אחרי חצי שעה של התעללות מילולית, השפלה מוחלטת, סגידה טוטאלית לגוף שלו, הוא היה צריך ללכת.
"בבקשה אל תלך, בבקשה תיתן לי עוד קצת," התחננתי.
"תסתום, יא זבל. אני צריך ללכת. תפתח את הפה ותוציא לשון, אני רוצה לגמור. כשאני גומר אל תבלע, יא זבל, ברור? תישאר ככה כמו שאתה עם פה פתוח ולשון בחוץ, ותסתכל עליי, ואל תזוז. ברור?"
"כן," אמרתי בכניעה, ובאכזבה. לא רציתי שזה ייגמר. אבל הוא ידע את זה והוא ידע להשתמש בזה. הוא הוציא את הטלפון שלו וצילם וידאו של הפנים שלי.
"תסתכל למצלמה, זבל," הוא אמר לי. הסתכלתי. המצלמה היא האימה הכי גדולה שלי. אני איש מקצוע בכיר, פוקד בעבודה שלי על עשרות אנשים שהעבודה שלהם זה לרצות אותי. אם תמונות או וידאוים שלי יהיו מופצים איפשהו זה יהרוס לי את החיים. אני שומר על דיסקרטיות באופן קיצוני, רק ככה מתאפשר לי לעשות את הדברים הדפוקים האלה שעושים לי כל כך טוב.
והוא יודע את זה.
הכח שלי נעלם מולו. אין מצב שאני אתנגד. אני פשוט ממשיך להתסכל עליו עם פה פתוח ולשון בחוץ, בזמן שהוא מאונן לעצמו מהר עם יד אחת ועם יד שניה מצלם את הפרצוף שלי.
"אתה רוצה עוד פופרס, נכון?"
"נכון... בבקשה..."
"לא תקבל, יא אפס. אני גומר, זה מגיע, תהנה מזה יא אפס. תהנה מזה יא זבל... פרצוף של זרע... כן... כןןןן!"
שפריץ ועוד שפריץ ועוד שפריץ. זרע חם ישן לתוך הפה שלי, על הלשון ועל הסנטר גם קצת. חם ומושלם והרבה. הכל מצולם, כולל המבט המתחנן והעלוב שלי, באותו רגע אלוהי שאני זוכה לקבל את הזרע הזה לפנים. אני פועל לפי ההוראות שלו, לא זז, מרגיש את הזרע נוזל לי מהפה אל הלשון אל הסנטר.
"תגיד תודה, אבל בלי לסגור את הפה, יא אפס"
אני אומר תודה בפה פתוח, יוצא לי מעין צליל מעוות שכזה.
"בונא, אתה דפוק, נכון?"
"נככוווו" אני אומר, מנסה. הזרע נוזל. הפה פתוח. המצלמה עובדת.
"איזה אפס... טוב תשאר ככה," הוא אומר לי, מצלם טוב טוב את הפנים שלי. אז הוא מפסיק לצלם, מניח את הטלפון שלו על השולחן. נשאר לו קצת זרע על הזין שהוא צריך לנקות, אז הוא מנקה אותו על הגב שלי.
"בוא לשירותים, אני צריך להשתין יא אפס. על ארבע."
אני הולך על ארבע אחריו אל השירותים. הפה עדיין פתוח ועדיין נוזל זרע. חלק מהזרע נופל על הרצפה.
"לכלכת את הרצפה, עכשיו תבלע הכל ותלקק את הרצפה מהשפיך שלך, יא מגעיל."
אני עושה כדבריו, בולע את הזרע, מנקה אותו מהסנטר שלי, ואת כל השאר מורח לעצמי על הפנים כמו שהוא לימד אותי פעם קודמת.הפנים שלי מרוחות בזרע שלו זאת מתנה. אני מלקק מהרצפה את הטיפות זרע, ואז הולך ומניח את הראש שלי ליד האסלה. הוא משתין לי על הפרצוף ומשם השתן יורד לאסלה.
"איזה כייף לשחרר על הפרצוף המכוער והפתאטי שלך..." הוא אומר לי, בזמן שהזרם של השתן יורד לי לפה בעוצמה, ממלא לי את הפנים.
"קח הכל יא זבל... הנה... זהו."
נגמר לו. הוא מכניס את הזין לתחתונים שלו ורוכס את מכנסיו.
"מה אומרים?"
"תודה, אדון מושלם," אני אומר.
"עכשיו תקשיב, יא אפס," הוא אומר לי בזמן שהוא שם חולצה ונועל את הנעליים. "יש לי וידאו שלך הפרצוף שלך מקבל זרע. מה שאתה תעשה זה ככה. קודם כל תיקח עוד פופרס..."
הסנפתי משני הצדדים כמו ילד טוב. כשאני תחת ההשפעה, מלא בשתן ושאריות של זרע, הוא הסתכל לי בעניים ואמר:
"עד מחר בערב אתה שולח לי תמונה שלך מלקק משתנה ציבורית. לא אכפת לי איפה, ואיך, אבל אני רוצה לקבל תמונה שלך, ברורה, עם הפרצוף שלך, כשאתה על ארבע בתחתונים מלקק משתנה ציבורית. זה יכול להיות בקניון, בחוף הים, במשרד, לא אכפת לי. אני רוצה לראות את הלשון שלך מבריקה את השתן ממשתנה. אם עד מחר ב21:00 אני לא מקבל ממך את התמונה הזאת בווטאספ, הוידאו שלך עולה לאינטרנט. זה ברור, אפס?"
נלחצתי מאוד. פחדתי. התגרתי. השליטה שלו היתה מוחלטת.
"ברור?"
"כן אדון מושלם".
"יופי, מה אומרים?"
"תודה, אדון מושלם."
"יופי. אני זז יא אפס. תזכור, עד 21:00 מחר. אתה בתחתונים, לשון מלקקת משתנה. תשלח לי את התמונה, אני אמחק את הוידאו. אל תשלח, הוידאו מופץ. ביי יא זבל."
הוא לקח את מפתחות האוטו והטלפןם והלך. נשארתי על ארבע, מסטול, בלי שגמרתי, ספוג בשתן וזרע.
מחר בצהריים אני אעשה את זה בשבילו. יש לי פגישה באיזה משרד, ויש שם שירותים בקומת המרתף. יש בשירותים משתנה. אני אעשה את זה בשבילו. כמו שהוא רוצה. לא רק כי אני רוצה שהוא ימחק את הוידאו, אלא כי אני רוצה את זה. אני רוצה להיות על ארבע בשירותים ציבוריים וללקק משתנה. זה עושה לי כל כך טוב.
אחרי שהתקלחתי ונשכבתי במיטה לישון, שלחתי לו הודעה: "תודה."
"בבקשה. אתה חתיכת זונה. אני מחכה לתמונה, יא מושתן. אם תעיז לכתוב לי עוד הודעה אחרת הוידאו יופץ. לילה טוב, יא מושתן."
לא עניתי לא. אסור היה לי. אבל בלב שלי אמרתי תודה.
קורא\קוראת יקרים, אם אהבת, אם נדלקת, אם עשה לך טוב, אשמח אם תשאיר\י תגובה. זה עושה לי טוב... תודה
אני צריך לבכות מולך
אני צריך
אני צריך
שתפקוד עליי להתפשט לתחתונים
ותגיד לי להסתובב
ותמשוך לי אותם קצת
ותפליק לי על הישבן
בהתחלה לאט, עונש עדין,
משחק כביכול
ואז יותר מהר
ואז יותר חזק
ואז תצלם תמונה ותראה לי אותה,
ותאמר לי "זה לא מספיק אדום. המטרה שלנו היא תמונה שהישבן ממש אדום. זה לא אדום מספיק, נכון?"
ואני אענה לך "נכון," בהתאם.
אז אתה תמשיך ותפליק,
לא עוד עם היד אלא הפעם עם החגורה שלך.
עד שהוא אדום.
אם אפריע לך, ארצה שתפסיק, תניח את ידייך בעדינות על ישבני,
ותאמר לי "אתה לא באמת רוצה שאפסיק, נכון?"
"נכון", אענה לך
אז תקשור את ידיי בעדינות, ואני לא אתנגד
ואתה תמשיך עם החגורה.
אתחנן, אבכה, תמשיך.
אם צריך תכניס לפי את התחתונים המלוכלות שלך מסל הכביסה,
ותראה לי כמובן את התמונה החדשה שהרגע צלמת.
"לא, זה לא מספיק אדום," תגיד לי.
ותמשיך להצליף.
רק כשאתה תהיה מרוצה, והישבן יהיה מספיק אדום, ואני אהיה מותש, תחזיר את התחתונים שלי למעלה כדי לכסות את הישבן.
תוציא את התחתון שלך מפי.
תשחרר את ידיי.
ארד על ארבע.
אחבק את ברכיך ואגיד לך תודה.
אתלבש ואלך לדרכי.
