יומן מסע

יום הכיף התחיל מכך שבת דודה שלי הזמינה אותי לצהריים במסעדה על חוף הים.
צחוקים,דיבורים ואוכל טוב כשברקע הים אחחחחח איזה כיף.
היא הלכה לה כעבור שעתיים לעבודה ואני נשארתי לחוות את הים.
4 שעות מדהימות,הים תמיד מעניק לי שלווה ושמחה והשראה חבל שלא היה לי דף ועט
אז אנסה לזכור את כל הדברים שעלו.
פסעתי לי רצועת החוף משכשכת את רגליי במים מסתכלת על הים ושואפת אותו פנימה.
הים היה די סוער והיה דגל אדום ותוך כדי שהולכת והמים לפעמים מלטפים ולפעמים
בועטים קולטת בכלל שהים כבר לא מה שהיה פעם,אין לו את הריח של הים ואז רואה
את הגלים השוצפים ומזכיר לי איך שהאנשים היום הרבה יותר כועסים ומתפרצים מפעם.
הגלים גם מזכירים לי את החיים איך שכל החיים הם עליות וירידות כמו תנועת הגלים.
פוסעת אך הצעדים נמחקים להם עם הגלים החדשים שמגיעים והעקבות נמחקים וצצים להם
על החוף צדפים בכל מיני גדלים דבר שהתחבר לי לכך שמאורעות שאנו עוברים בחיים
לפעמים עוברים אותם ושוכחים ולא לוקחים איתנו כלום מהחוויה (כמו הפסיעות שנמחקו)
ולפעמים מאורעות משאירים בנו חותם לפעמים בצורה קלה ולפעמים גדולה (כמו הצדפים).
הנגיעה במים כמוה כנגיעה בחיים.
מטיילת לי כך לאורך החוף ומתבוננת בים באנשים כשרגליי משתכשכות להם במים ורואה
שני זקנים שעושים אותו הדבר כמוני רק שמדברים בינהם וחושבת לי איזה יופי כי כאילו
הם החליטו לחיות את החיים בלי מחשבה מה יהיה פשוט לחיות.
בהמשך רואה זקנה שהחליטה שהיא תדוג לה (ואין בחוף זה אפשרות לדוג דג) מכינה את החכה בקפדנות עם הפתיון וזורקת את החכה במים הרדודים בהתחלה זה היה לי מוזר אך בשניה אחרי זה סימן לי שהיא חיה את החיים ופשוט מנסה להגיע לרצונות שלה ולא משנה כמה זה לא מצליח היא לא מתייאשת ומנסה שוב, דבר שכל כך יפה ונכון לעשות.
לאחר שכבר הלכתי לי כך לאורך כל החוף התיישבתי לי על החול ממש קרוב לים ופשוט הסתכלתי וכל מחשבותיי נעלמו נשטפו להם עם הגלים.
מסוחררת ולא יכולה יותר קמה למסעדה על החוף ומזמינה לי שתי בירות כאילו אני לא מספיק מסטולית מהים ושוב מתבוננת ולא יכולה להזיז את העיניים מהים.
השמש המסנוורת לאט לאט התחילה את הירידה,תחילה נכנסה לתוך ענן וצבעה אותו בצבע מדהים.
ולאט לאט יורדת וככל שירדה הים תחילה קיבל גוון מדהים של אפור כחול בוהק ולאט לאט השמש התחילה לקבל לה גוון כתום-זהב כל כך מיוחד והשמיים נצבעו להם בכל מיני צבעים שאפילו הצייר הכי גדול בעולם לא יכול להגיע לצבעים המדהימים האלה.זו לא פעם ראשונה שרואה שקיעה אך כל פעם מתפאלת מחדש.
ולאט לאט השמש שוקעת לה לתוך הים ואז פתאום עולה בי הבנה כי השמש כאשר היא בשמיים מסמלת את האופטימיות והשמחה והתקווה בחיים וכשהכל בסדר בחיים זה מאוד בולט כמו השמש בשמיים אך התקווה,השמחה,האושר והאופטימיות נמצאים בתוכנו כל הזמן רק שלא רואים את זה,זה לא בולט לנו וכאשר קשה לנו אנו תמיד יכולים להשתמש בהם ולראות אותם כי הם קיימים בתוכנו בדיוק כמו שגם אם השמש שקעה לה בים היא עדיין קיימת ועולה מחדש ביום המחרת.
מסתכלת לי על הטבע ומתפאלת איך כל דבר במקומו ותפקידו וכל דבר מסמל משהו גם מתוך האדם ובעצם כמו שכל דבר בטבע יש את המקום והסיבה לקיומו כך גם בחיינו לכל מאורע יש סיבה ותפקיד בחיינו וצריכים להודות על כך בכל מצב.

מסוחררת מהכל ביחד חוזרת לי הביתה שמחה ומאושרת