לפני 16 שנים. 24 באוגוסט 2008 בשעה 18:50
שואלת : "איך אני אעמוד בזה"
הוא : "את תעמדי בזה"
יודעת שהוא צודק ובכל זאת בוכה כאילו אסון הגיע
מנסה לעודד אך זה לא עוזר,פעם ראשונה
ולבי ונשמתי זועקים כאילו חתכו אותם
וראשי לא מסוגל לחשוב אלא רק על מה יהיה.
בוכה אך גם שואלת את עצמי "עד כדי כך את אנוכית?"
במקום להתרכז בלשמוח עבורו אני מתרכזת בכאב שלי
אז איזו מן שפחה אני? האם אני ראויה עדיין?
האם אצליח פעם להתעלות מעל הקטע האנוכי ולראות את טובתו תחילה?
מקווה שכן
