יומן מסע

כל חיי לא אהבתי שמכתיבים לי מה לעשות ומתי ואיך עוד כילדה.
כשאבי (שהיה שולט מנטאלי היום מבינה) ניסה להכתיב לי דברים התמרדתי ועשיתי דווקא.
הייתי ילדה טובה אך רק כשניסו להכתיב לי כהוראה ישר יצר המרדנות צץ לו.
היום מבינה שזה קרה כי ראיתי את אמי (שפחה טוטאלית היום מבינה) מוותרת על מי שהיא
כך ראיתי לפחות את הדברים ואין לה אפשרות להביע דעה וזה הכעיס אותי והיום מבינה כי
יצר המרדנות היה כאילו כדי להחזיר במקום אמי ולא להיות כמוה.
מצד אחד כעסתי על אבי על התנהגותו העריצה אך אהבתי את כוחו,את היכולת שלו להשיג את מה שרוצה ושאפשר לסמוך עליו שיעשה דברים לטובה ולהניח בידיו את המושכות והנטל,לכן כל חיי התחברתי לגברים שהיה בהם יצר השליטה אך לא התחברתי טוב אליהם כי עדיין לא הייתי מחוברת לעצמי ורק היום מבינה את הדברים בצורה האמיתית שלהם. ועל אמי גם כן כעסתי על ביטול עצמה אך אהבתי את היכולת שלה לוותר,את היכולת ההתמסרות,את אי הנטל שיש לה כי המושכות היו בידי אבי (היום מבינה).
אז איך הגעתי בעצמי להיות שפחה ועוד לאהוב את זה לא הבנתי,כנראה שהפנים שלי ידע תמיד והיום זה פשוט נמצא במודע שהשליטה יכולה להיות גם אחרת בלי ביטול העצמי שלי אלא הטיפוח שלו ע"י השולט,שלא כל שולט מבטל את השפחה/אישה היא ממשיכה להיות מי שהיא ומביעה את דעתה רק שההחלטה היא של השולט/גבר בידיעה שההחלטה תהיה לטובת השפחה/אישה.
וזה בדיוק מה שקורה לי היום,יש לי מאסטר שמטפח את אישיותי במחשבה עלי תחילה ותמיד יכולה לבוא אליו ולהביע את מחשבותיי ודעתי והוא מקשיב בתשומת לב וחושב והוא עושה את ההחלטות ויודעת שהם יהיו לטובתי ולכן אני מצליחה להרפות מהמושכות ולתת לו אותם רק שעדיין נשארו שאריות יצר המרדנות לפעמים שצריכה ורוצה לאבד אותם,והוא באותם מצבים מעמיד אותי במקומי ואוהבת את זה.
מסתכלת על השנה שעברה לה וכל כך הרבה תהפוכות
אומנם עברתי הרבה שינויים בחיי אך לא בכזו אינטנסיביות בשנה אחת.
אך התהפוכות האלה הביאו אותי להרגיש מאושרת ומחוברת לעצמי כמו שלא הייתי הרבה שנים