פרקטלים של זכרון

ירח נשק את זיו פני

בנמל הישן ספינה הפליגה

על סיפון של לילה
עומד ערום הנער

לוחש לרוח לפרוס כנף ולעוף

אל מעבר לשקיעה
של כוכבים לבנים

מעבר לפסגות
של עננים עצובים

לרחף ולעוף

גבוה גבוה

תורן של עץ
מכנס את עליו

נותן לסתיו
את הים לצבוע

אי בפתח המפרץ

ועל החוף היא עומדת

נוגה היא שתיקתה

כאשר אוספת

גוף שבור מחוף

אל מבצר אותו היא לוקחת

משכיבה על מיטת וידוי

נושקת לו את הזמן

ולוחשת

התעורר