פרקטלים של זכרון

אני אוסף פרפרים
מחזה חשוף של חורף

מחליק על קליפת לימון
אל תוך מסע של יום

האבנים שבקיר מסתדרות
בשורה אל מול גלים

הבמה מוכנה

את עולה אל מול קהל
בשמלה לבנה מתנופפת

פותחת ידיים אל מול האור

פרפרים אז עפים

המחזה עומד להתחיל

הס של התרגשות עובר בקהל

דמותי עולה מולך
קצף של דמעות
הופך לקול שירה

את אוחזת בי שוב
מבעד לרעש כנפיים

את גורמת לי לצחוק

כמו לימון