ריקוד אחרון

כל כך שקוף לי כמו שאת ניצבת מולי.
אני מתבונן בך ומרגיש משהו בתוכי. כשאת מדברת המילים שלך יושבות לי בראש ועוברת בי גם תחושה נעימה בגוף. אני לא חושב שאתן לך ללכת מבלי שאדע מה את חושבת. כי את יודעת בשביל שנינו.
כשישנתי לבד בלילה, התעוררתי מחלום, שעה לפני שצילצל השעון.
פקחתי את עיניי. עלה הבוקר והיה נעים מתחת השמיכה ולא זזתי הרבה. עצמתי שוב את עיניי ודמותך עלתה במוחי. הייתי רוצה- אם הייתי יכול לגעת בירכך, פעם אחר פעם. אם רק היית מבינה, אם רק היית יכולה לראות אותי עכשיו.
עכשיו, כשאני שוכב על הגב לבד, כשאת בוחנת אותי... אני אוהב כשאת בוחנת אותי. אני רוצה שתרחמי עליי (אבל אוהב כשאת לא).
התחושות שלי לא שיקרו. אני רוצה שתהיי כאן, שתעמדי מולי. אני חייב לראות אותך עוד פעם בשביל לחוות את זה שוב.
את לא יודעת כמה שאת חסרה לי. את לא יודעת מה אני מרגיש (את יודעת איך אני מרגיש?!). התכוונתי לכל מה שאמרתי לך, דיברתי איתך ונשמעת כל כך בטוחה- יותר ממני... (רק שאני הייתי כזה טמבל וגרמתי לך להתרחק). רציתי להראות לה כמה אני שווה ומה אני רוצה. אמרתי לה אולי איזה אלף פעם שאני רוצה אותה. והצחוק המתוק שלה... אני רוצה אותך.
אח, מלכתי
את מכאיבה לי,
אני רוצה אותך ומתבייש.
זוכרת שאמרתי לך שהכל בסדר?!- שתביני, אני רגיש. אני לא נגיש. אני האויב של עצמי. אני גרוע יותר ממה שאני חושב לעצמי ורציתי להגיד לך. ושלא תכעסי עליי יותר (אם כי אני אוהב כשאת כועסת עליי).
אני מפחד
כי זה תלוי בך
ואני לא יכול...

אני שלך.