ריקוד אחרון

חלל אפלולי, מתכות קמורות, מתכות משופלות, ניצבות בעיצוב שמשתרע לרגליו של המהלך בתוכו ובעיניו כשהוא מתבונן למעלה אל התיקרה.צג מחשב פיזר אור כחול עליו כשישב על כיסא. מרוכז ולא משקיף אלא על המתכות הקרות. הוא לבש מעיל וצעיף לבן היה כרוך על צווארו. הזמן רץ אך הוא מעדיף לראות מבעדו. לא משנה אם הוא חושב על אנשים אחרים, הוא מתחבר עכשיו אל קול אנושי. קולה של אישה. לפתע הרגיש כאילו נחנק, חסר אוויר.
הלך להתקלח. קול המים נחת על המשטח כמו שהגשם שיורד מבחוץ. הוא חשב על החלק שתפסה בחייו ולא הבין איך בחור כמוהו, שנמצא בשלב של צמיחה והתבססות בחייו לא יכול להכניס אישה כמותה לתוכם. המים הפכו קרירים וכך סיים את רחיצתו. שיערו טיפטף טיפות פזורות על הברזל עליו דרך כשהוא עוד מנגב את גופו במגבת כחולה.
הוא פסע לעבר משכבו והניח אמותיו תחת ראשו. הוא חלם על אישה-רובוטית, בעלת עיניים לבנות ללא אישונים. היא תמיד הגיחה מבעד למרווחים שנפערו בין מוטות הפלדה רחוק ממיטתו.היא התיישבה מעליו וסיכלה את רגליה. את ידיה היא שלחה וטפחה על פניו. הוא היה רדום אך נטול דאגות. פניה המתכתיות היו מחודדות אך מגעה היה אנושי. היא הכניסה המון חום ומחשבה לחייו. היא מילאתה את החומר הפנימי והמיסה את החסימות המוסתרות שלו. מקומות שרצה לחלוק עימה. היא עשתה בו כפי שחשקה, היא ניצלה את גופו ומצצה את ישותו. הוא היה קשור אליה בקשר לא נתפס. הוא הבין כמה תלוי היה בה ורכון לפניה.