שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 23 שנים. יום חמישי, 1 בינואר 2004 בשעה 21:31

במהלך השבוע הוא התקשר אליי מהעבודה וסיפר לי שהוא יגיע מאוחר מהצפוי. הוא עבד במשטרה כבלש כבר כמה שנים. הוא קיבל את המשרה בהתלהבות לאחר שעבד לפני כן כמנהל שיווק של מערכות אלקטרוניות. מקום בו התפרנס בכבוד, אך עבודה מאמצת כמו זו של שוטר במסווה היא שאיתגרה והלהיטה, אך פעמים התישה אפילו אותו.
הוא קרב לשנות ה- 40 לחייו. פניו מחוטבים, סנטרו מחודד, עצמות לחיו בולטות, זיפי פניו מגולחים למשעי וסביב עיניו עור מלא קימטוטים שהקנו לו מראה עמוק ואפילו מושך. עיניו כחולות שבלטו אף יותר לצד צבע עורו השזוף קלות. שיערו מסופר והוא נוטה למשוך אותו לאחור. גופו מוצק אך גמיש, דק אך חסון. טעמו בבגדים פשוט אך מחמיא ואלגנטי. תמיד נהג למעט בדבריו וקיבל לעיתים רחוקות את הדברים כמות שהם.
באותו יום עמוס שעבר, הוא התקשר בדרך מהעבודה ושאל לשלומי. מנומס כהרגלו- חשתי בשבריריות קולו, משהו שמבקש חום ונחמה מצידי- דיבורו היה עדיין מרגיע וחם. השעה היתה שעת ערב מאוחרת. שטפתי את הצלחת שהיתה בכיור, מתבוננת אל מחוץ לחלון ובגשם שירד כבר כמה שעות מואר מפנס גבוה. הקור נשאר בחוץ.
הוא הגיע מאוחר מהצפוי. פתח את דלת הארון במטבח, מזג מתוך בקבוק וויסקי והתיישב על השטיח ממול האח. הוא התעשת אך לא מהאלכוהול אלא מהמקלחת. הוא ניגש בצעדים אל המיטה, כשמגבת עטויה על מותניו. מעולם לא חשבתי שצעדיו שהיו קלילים בדרך כלל יהפכו כבדים כל כך. הוא ניסה להתקרב אליי בשקט. כמעט ולא הרחתי את האלכוהול ורק ריח הקולון הלך והתפשט בחדר וכך הגיע גם אל אפי...
הוא משך את הגומיה משיערי והניח אותו בטבעיות על הכר. הוא חיבק אותי מאחור והרגשתי את הלחלוחיות מגופו שהיה עוד חמים מהמקלחת. הוא לא הבחין בסימן מסויים שהעיד על כך שישנתי, אז הוא כיסה את עורפי בנשיקות חמות. נהמתי עד כדי עונג וכך הוא התחיל לדבר בקול שקט אך עמוק. הקשבתי לכל מילה שלו. הצלחתי לראות את הבעות פניו ואפילו את עיניו הכחולות שהתמקדו בי. ככל שנפתח, התקרב ונשכב מעליי, עד שכל משקלו הורגש בשלמותו. הוא חיכה לרגע יחיד שיוכל לתת את כולו בזמן שאני מרוכזת בו- ואז, חדר לתוכי.
גם סיגנון התנהגותו איתי בשלב כזה התבטא בשפת גופו. נשאבנו בדקות לתוך דקות ארוכות של פגישה לילית חזקה. רוקנו את המטענים הכבדים מעלינו. ניזונו ושבענו אחד מהשנייה. הוא יצר בי תחושה של שיחרור, התנתקות וחיבור מחודש והוא לא פסק עד שחש פורקן עצום שחשב שלא יכל לו. לא.לא ברמה כזו;הוא חייך קלות וקול צחוק נפלט מתוכו.הוא נתן לי להרגיש חזקה.
משוגעת מהסיחרור שלנו הטתי את ראשי לאחור ונשכבתי על הצד.
ראיתי את עיניו שנסגרו. שמתי יד על החזה שלו שהיה חמים במיוחד והרגשתי איך ליבו הלם בו. פעימה אחר פעימה.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י