לפני 14 שנים. 27 במרץ 2010 בשעה 16:32
להמשיך, ולרצות להמשיך משהו שטוב לך.
ייתכן שהוא מזיק לאחר, וייתכן שלא,
הנקודה היא שאתה לא חושב על האחר.
עד שכן, לרגע, ואז אתה מבין שאתה אגואיסט.
העקבים שלך עדיין מהדהדים בחדר המדרגות. ובראשי.
לא היית אמורה פשוט לקום וללכת. זאת לא הייתה כוונתי.
זה לא מה שרציתי שיקרה. והנה, אני שוב אגואיסט.
העניין הוא שההערצה שלי אלייך לא השתנתה כלל.
את עדיין עילוי. את עדיין מלכה. את עדיין ראויה לסגידה.
את מדהימה, מכל בחינה שהיא.
ולי נותר יהיה רק לקנא.
לקנא בגבר שתעשי אותו המאושר שבגברים.
הגבר שיהיה שם, איפה שאני לא הייתי.
ואני חוזר על מילותיי האחרונות-
סליחה שאני מעאפן.
