בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Merces Letifer

"להביט לא אחדל
ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת"
בדרך הגדולה
נתן אלתרמן

"איזה כוח היה לגיהינום לו האסורים בו לא יכלו לחלום על גן-עדן" ניל גיימן
לפני 3 שנים. 21 ביוני 2020 בשעה 7:47

אמממ...

תראו.

היא די בגבולות שלי הקטנה,

היא נשלטת וסאבית.

אבל העוצמות החוזק ההכלה שלה הן הסיבה שאני שם.

היכולות שלה להכיל אותי ולתת לי את השקט והספייס ומצד שני את ההבנה התמיכה והידיעה.

שהיא שם

שם בשבילי 

צופה וממתינה 

והיא בגבולות שלי כן!?

אבל איתה פרצתי והתקדמתי ולמדתי ולומד ומבין איתה ובזכותה.   

והיא לא נשלטת והיא לא סאבית.

היא השולטת האמיתית כי היא יודעת את הדרך אלי.

ואת הצורך שלי בה.

בשפיות שלה 

בחוכמתה ובאיתנות שלה.

ומה שבטוח נשלטת היא לא.

אולי רק כשאני מסשן אותה.

וגם אז אני בטוח איתה.

 

חשופית שתוקה​(נשלטת) - בייבי,
אני חושבת שקראתי את הטקסט הזה 1000 פעם :) .
ריגשת אותי בו מאוד מאוד :).


ואתה יודע משהו?
סאבית לא עומדת בזכות עצמה.
סאבית זה מה שהאדון שלה מוציא ממנה.
איך? כשהוא טוב אליה.
כשאתה טוב אלי, קשוב אלי, זה גורם לי לרצות להוריד עבורך את הירח, ולקנח גם בכמה כוכבים.
ואתה מדהים אלי.
בכל ההיבטים של חיי.
הכל.
לא על סשנים עומד העולם.

וזה עושה לי לרצות להיות הכי טובה עבורך שאפשר. כי כשאתה טוב אלי, איך אפשר אחרת? איך אפשר שלא?

וזה תהליכי, בייבי שלי. זה נקרא להוביל תהליך,
וזה?
זה כבר הכי דומי שיש. הכי שליטה.

אני גאה כל כך במה שאנחנו.
במה שבנינו יחדיו, ובמה שעוד נבנה.
לאט לאט, אבן על אבן.


אני הכי שלך, אדוני.
אני אוהבת אותך.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י