המדינה חוגגת מאה שנה.
והיא בוהה מהחלון אל עבר ההמון הצוהל ,אל הזיקוקים הצבעוניים אשר מתנפצים אל השמיים.
היא תוהה בליבה האם זה הרגע ,האם זה נכון יהיה לה.
ראוי לא ראוי FUCK IT.
אם חברותיה להליכון חוו זאת אין שום סיבה שזה ידלג עליה ככה סתם.
אבל אבל אני קשישה ,אשה מכובדת , עולה בה המחשבה.
אבל אבל הצורך
היא מחייגת את המספר
קול גברי עונה לה "ערב טוב ,בני לשירותך"
היא מפרטת את בקשתה ואת רצונה
אממ..."כן
גבוה, ריח סיגריות, לא מגולח, זיעה חמוצה...."
ואני "מבקשת" כך היא אומרת בקול רועד "בלי אנאלי"
היא מרגישה רעד קל ומוסיפה "ושלא יגמור לי על הפנים" בהדגשה על הפנים.
"בוודאי בוודאי" הוא אומר.
"היית מעוניינת בבקשה להגדיל את החבילה?" הוא מציע
"זו הפעם הראשונה שלי" היא אומרת.
"זה מה שכולן אומרות" הוא אומר בגיחוך קל
"בחור צעיר" היא אומרת "אני קברתי את נתיבה בן יהודה כשאתה היית שם".
"איך הזמן עובר" הוא פולט משפתיו
"אז איך תהיי מעוניינת לשלם בבקשה?"
"כרגיל" היא משיבה
"תודה לך"
"תודה לך וחג עצמאות שמח" הוא משיב.
הוא מטה את הכסא לאחור ומביט אל הזיקוקים המתנפצים ,ולוחש הוא תפילת הודיה למדינת ישראל שהשכילה להבין, כי עקב קריסת בתי הסוהר בעשור הקודם.
יש לשנות את החוקים.
חוק בני סלע שעל שמו נכתב.
נחקק בברכתם של 120 החכ"ים תחת הסלוגן: "אם לא נאנסת סימן שמשהו לא בסדר אצלך".
