טוב אז איך מתחילים בנפיחה הזו שכותרתה מופיעה למעלה?
אני מניח כי השלשול ההגיגי גראפומאני הזה בעצם הנו סוג של מתן דרור, לתוך מחשבה מסוימת אשר מתפתחת לתוך עצמה. מתוך ניסיון לנסח איזה שהוא תירוץ לעצמי או לכל דבר במסגרת הקיום.
אני מניח כי הצורך בלפרוק את המחשבה שלי לבלוג הינו מהרצון להכיר בערך העצמי שלי תוך מתן טפיחת שכם לאינטלגנציה.
אבל אם אני מכיר באותה אינטלגנציה משמע שאני חושב שאני יודע כאשר בפועל אין כאן שום הבנה או תודעה.
כי אם אולי בניסיון של משיכת תשומת לב או אולי במשיכת וקריעת צמות מחשבתיות.
אז אם ככה אני מנסה לחשוב מהי המסה שאותה אני כותב ומלהג לתוכה ומהי מטרתה וההנחה היא ברצון לשקט. החתירה כיום הינה לשלווה ולשקט מתוך רצון שיניחו לי רק בשביל שלא אצטרך לתת ולו טיפת תשומת לב רגש או יחס לגורם אחר אלא רק אם זה מקרה כזה או אחר שבו אני באמת נדרש לכשרונותי שהם ממש לא העסק המזורגג שלכם. (אין כישרונות מקסימום כשלונות).
בעוד מספר חודשים אני קולט שאהיה בין 40 ומתוך בחינה לא מעמיקה אלא שטחית אני מכיר בזה שאין לי בעצם כלום מלבד עצמי שזה גם זה משהו זה קצת יותר ממה שיש לאחרים....(לאחרים אין אותי=אין להם את הכשרונות מסקנה אין להם כשלונות).
נמשיך...
איפה הייתי? איפה הייתי? "על ראש האולימפוס דרעאק".
אז התחלתי בלדון בנושא הרגש שאותו אני לא יודע למה אני קושר לעניין של אגו ורצון הגשמה עצמית.
אני מניח כי די החלטתי לפרוש מהמירוץ לחיים, אחרי שהבנתי כי בסופו של דבר אני אמות וגם ככה לא יזכרו יותר מדי ממני (אויש הרצון הזה לתהילה).
דבר נוסף שחלחל בי בחודשים האחרונים, זה ההבנה שהמין האנושי המוהלל והמקסים הזה שהתפתח לא רע ב100,000 שנים האחרונות, מועמד מכובד להכחדה מוקדמת כפי הנראה, דבר שהוסיף נופך של אדישות לחיי וקורטוב של הבנה ,כי רוב הדברים שנלחמתי או חשבתי שאני נלחמתי הם סוג של התניות מחשבתיות.
שנועדו מראש להתוות את הדרך שלי למען רצונם של אחרים, כמובן שיש שיגידו שהאושר שלי אני מחליט עליו ולא אף אחד אחר. אבל המרדף הזה הנו משהו שהבנתי כי לא שהוא לא מושג הוא מוגדר אצלי אחרת וכיום אני די מתקרב אליו.
כי למדתי
למדתי לוותר לאגו ולרצון יש מי שיגיד שזו כניעה אז אני אומר לו סבבה לך על זה.
אני יותר מבין שרמת הקוביה והמערכת שבה המחשבה שהכניסו לי סביר להניח כי לא התאימה לי או למי שאני.
(אגב כל אלה שקוראים ושמים לב שאני מתחיל הרבה משפטים במילה:"אני" ומנסים לנתח או להבין אז :""""זדיינו"""")
אמממ...
כן.
כיום ההסתכלות שלי לא אגיד שהיא מפוקחת או מציאותית או לא יודע איזה שקר תבוני כל שהוא.
אני מניח שהמציאות שלי היא של שקט פנימי שנבנה יחד עם הבנה ושלווה של מה שאמור להיות כבר היה וכן אני פטאליסיט.
אני לא יודע איך להעביר את המחשבה הזו אל מי שקורא/ת את זה, אבל נהיה לי לא רע סוג של שלווה מעורבת באכזבה על תחושת בזבוז עם כישלון.
יחד עם ההבנה של כבר לא ממש אכפת באמת שלא.
רק רצון להמשיך להעביר עוד יום בשקט הזה ובשלווה שנבנית להיות מת-חי כזה זומבי מנטאלי שמסתכל ותוהה עד מתי?
מתוך בוננות שאומרת כי ההיבריס שבי העברני על דעתי לא אחת, אבל לא בטוח שלא אחטא בו בשנית.
מתוך הסתכלות היסטורית שאומרת כי היו כבר 7 הכחדות בעבר ואין סוף עידני קרח ואנו עומדים לפתח של עוד אירוע נחמד שכזה.
ואני רק ממתין ושוחר להתחלת הסוף של הטמטום האין סופי של עידן חיית הברזל (תודה למאיר אריאל).
אני מניח כי עוד אוסיף ואחפור כאן בהמשך הגיגים חסרי תועלת כאלה ואחרים ועד אז לא יודע מה להגיד לכם
(28/09/2019 16:50)
