בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

השולט הצעיר הגיע לביקור. ניצל את עובדת היותו במיל' והגיע.
קפצנו לשולט הותיק, ההוא שירד מהכל ונשאר עם הוירטואלית שלו, זוכרים?
הגענו כששקעה החמה. הייתי רעב.
"בוא נקפוץ לשוארמה", הצעתי.
"יש לי מרק שהכנתי וחומוס מונבט", הציע הותיק. כן, שכחתי לספר לכם שהוא טבעוני בדם. לא מלח, לא בשר ולא קמח וסוכר לבן. למה? עזבו... ההסברים שלו זו הרצאה שאתם יודעים איך היא מתחילה ולעולם לא כיצד היא נגמרת, כי בדרך לגמר, אתם כבר שרויים במין סוג של קומה מוחלטת.
טוב, טעמתי. מרק לא רע. עמוס עב"מים ואין טיפת מלח.
אז לשם שינוי הוספתי מלח וביקשתי הסבר לגבי העב"מים. אחרי שהובהר לי שאלו שורשים, וכל מני ירקות בלתי מזיקים לכאורה? השתכנעתי. גם החומוס היה לא רע. למעט העובדה שהיה חסר טעם ונתקע בשיניים.
הווירטואלית, נשארה בשלה וירטואלית. והשולט בשלו שומר אמונים.
הקטנה אגב?, משוכנעת שהוא שומר לה אמונים ושומר לה גם על ח"ן הבנק.
אני? לא משוכנע, אם כי? הכל ניתן והכל אפשרי.
השולט הצעיר התעניין לגבי "אולי יש לכם כלבה עבורי".
הזכרתי לו שחיברתי אותו לאחת במסן וזה לא זרם.
הכלבונת אמרה לי: "אני שלטתי בו ולא להיפך. שיעמם לי ולכן לא ניפגשתי".
הסברתי לו את העניין.
אז הוא אמר: "נו, אז תביא לי אחת מן ה מוכן. כשהחבילה כבר פרומה ולא בועטת".
הסברתי לו בעדינות שאני המון דברים רעים, אבל לא בעלי בית זונות.
בסופו של יום, הוא נסע לביתו למצוא שם ניחומים.
הותיק, נותר עם הפון ביד והוא מלהג אהבים לאפרכסת.
ואני אספתי כלבה מהקריות להעביר את הלילה.
שבת שלום לכולכם.