צילו של יום קיץ

אני משתתפת בסדנת כתיבה והשיר "פעמונים של כיפורים" נכתב שם. התבקשתי לכתוב הסבר.

מילים הורגות

ערב יום הכיפורים 2007. אני שומעת בחדשות שחייל נפל.

אנחנו חשדנו שקרה לו משהו כשהוא לא צלצל לברך בחג. אחרי החגים הכאב ייחלש עד ליום הזיכרון לחללי צהל אבל יחזור לפעמים כשיזכירו לי אותו. בן ציון הנמן ממושב נוב הזכיר לי אותו.

אני מכירה את מושב נוב אבל תמיד עקפתי אותו. הם חרדים ואני חילונית. הם שונים ממני. בערב יום הכיפורים נפל בן ציון הנמן.
תוכנן פיגוע המוני בתל אביב ומצאו את המחבלים שעמדו להיכנס לארץ. חגורת הנפץ הוברחה לארץ אבל המפגעים נעצרו. בפעולה נפל בן ציון הנמן. אני לא יודעת מה הסיבה שבן ציון הנמן הזכיר לי אותו. אולי מילותיו האחרונות של בן ציון על המדינה האהובה שלו.
גם הוא אהב מאוד את המדינה ותמיד סינגר על כל תחלואיה.
כמה תמימות יש במילותיו האחרונות של בן ציון הנמן. הוא היה תמים כמוהו.
"אני בן-ציון הנמן ממושב נוב ברמת גולן. אחלה מדינה יש לנו, אחלה צבא, שיהיה בהצלחה לכולם".
-----------------------------------------------------

כל יום זיכרון המשפחה שלי הולכת לטקס המרכזי לחללי מערכות ישראל. פעם הלכתי והפסקתי. לא יכולתי לראות אותו אומר קדיש על בנו שנפל. לא היה לו סיכוי. אם הוא לא היה נהרג בפעולה ההיא הוא היה נהרג בפעולה אחרת. הוא שלח אותו לאחד התפקידים המסוכנים ביותר.
בן של רופא וידעו שהוא ילך לפקולטה לרפואה כמו אביו וסבו. היו לו ציונים גבוהים. האב עודד אותו להיות חובש והוא בחר להיות חובש קרבי: אלה שהולכים למקומות עם הפצועים, למקומות שהאש היא הנוראה ביותר. "כל דקה חשובה בהצלת חיים" האב הרופא אמר תמיד. הבן שלו ספג הכל: את הנאמנות לעם ולארץ, את הדרישה החד משמעית להצלת חיים.

לא קראו לו. הבלאגן הצהלי הרגיל. הוא לא חיכה. כששמע שהחטיבה שלו חצתה את הגבול ונמצאת בקרבות קשים נכנס למכונית שלו ונסע לאזור המלחמה. הוא ידע שימצא שם את אנשי החטיבה שלו והם יכירו אותו.

אנחנו לא יודעים באיזה יום הוא מת. במשך שבועות חיילים ביקשו לספר למשפחה שהוא הציל אותם כשרץ אליהם תחת אש עד לקרב שבו הוא נפל.
אש תופת והוא רץ לטפל בפצועים ונפגע. לא יכלו להיכנס בגלל אש התופת והוא שכב בשדה כשהם יורים על גופתו, שנותרה עם האחרים בשדה הקטל. רק אחרי זמן הם יכלו לחלץ את כולם.
היה קשה לזהות את מראהו אחרי שהם ירו עליו. העבירו דרך חברים הצעה לא להרשות למשפחה להביט בו בהלוויה. האבא קיבל את המוות כגזירת גורל.
---------------------------------------------------------

אני סוגרת את הרדיו כששרים את "אל מלא רחמים". אני לא יכולה לשמוע "קדיש".
מה הסיכוי שלהם לחיים אחרי כל המילים הגבוהות והאמונות הנשגבות?