יומנו של ציד

לא מחפש תחליף.

מחפש חדש.

לא מחפש סוכרזית.

מחפש דבש.

נשים כמוה לא רבות יש מסוגה.
תמיד פסוקה, שני עטינים, ישבן חשוף להתפער.

כמעט בלי נשימה בחושך. הוויסקי לא עוזר.
רילוקיישן, בעלה, וריק בלב שלא עובר.

לעצמי אני אומר שגם מזה עוד נצטרך להיגמל.
עצמי עונה "גם אם תרצה, לא תוכל להתרגל".

עשה לי רע לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה.

הנה כי כן, עצמי אומר לי, היתה לנו תרופה.

שפשוט נמצאים באתר

כל

הזמן.

זה מה שחשבתי.

אין להם עבודה?!

אין להם חיים?!

אבל האמת היא שגם אני יכול להיות מחובר יום שלם, כולל בצ'אט, מבלי להיכנס פעם אחת.

או שאת נשלטת או שלא. אם את חוששת להגדיר את עצמך, כנראה שאת לא. אם את "אחרת" - כנ"ל.

מצד שני אם את מאמינה בעצמך כנשלטת, בבקשה אל תברחי מזה. אל תפחדי מזה. בטח שאל תתבישי בזה.

תכתבי "נשלטת".

ותהיי גאה!

4X4X4X4X4

אחרי הבעיטה השלישית, התחלתי להרגיש את הלחות.

את הספיגה.

את הנפיחות.

והמשכתי.

יותר חזק.

"עכשיו עם הברך", אמר לי עצמי.

אבל רחמתי עלייך.

התחילה טוב

אחר כך פישלה

פעמיים

בקשה עוד

הסברתי לה שהיא צריכה להבין שלפני שאני מחליט

אני משתין עליה

והיא מלקקת לי את התחת ("וייצא משם משהו?", היא שאלה בחשש)

חובות צריך לפרוע.

לא יודע אבל

זה כל כך לא מעניין...