נתקלתי בפוסט הבא:
כן כן אני חדשה, חסרת ניסיון ונילית לחלוטין.
זה ממש בסדר להסתער בהודעות, המטרה מובנת ולגיטימית.
אך במקום ללכת עם האמת שלכם ולהיות אתם, במקום הפסיכי הזה, אתם ממשיכים להעמיד פנים.
להעמיד פנים שאתם שולטים ורגישים, שאתם יפים ואלופים. שיכולת הביטוי שלכם מפוארת, ושאין לכם אפילו רגע אחד של שקט.
ואני מתבוננת מהצד, לפעמים מקשיבה לעתים מרימה, בכנות אמיתית ומכילה.
ואתם לא באמת נהנים ולא באמת חיים ומפנטזים, פשוט התרגלתם שהכול נגיש, והדופק שלכם חלש ממש כבר לא יציב.
ואני נאיבית ושקטה אבל מאוד מבינה.. שהעולם שיצרתם יכול היה להיות הרבה יותר מדהים ומעניין, והרבה פחות מאיים..
כי בסופו של דבר כולם רוצים להרגיש ולו לרגע אחד אהובים, רצויים ויפים.
בין אם אתם יודעים לתת מכה בטוסיק או לגעת בעמקי הלב.
התגובות היו מלאות ליקוקי תחת מעצבנים. הנה מה שאני כתבתי:
דיר תלתלים זה אופי,
קבלנו את פנייתך והעברנו אותה לשירות לקוחות.
אנחנו בהחלט שוקלים להגדיל את השקיפות שלנו ולשנות את הנוהלים המחייבים.
במקרה פנייתך הגיעה ממש לפני האסיפה הכללית החודשית שבה משתתפים כל החברים.
תוכן פנייתך נמצא בראש סדר היום.
לאחר שנדון נעדכן אותך בהחלטות המחייבות שיתקבלו.
בכל חריגה שלנו מהנוהלים, אנו מעודדים אותך לפנות למחלקת תלונות שתברר את העניין ובמידת הצורך אף תביא לפתיחת הליך משמעתי.
עכשיו תגידי, את רצינית????
מי זה "אתם"?
למה התרגל-"נו"?
איזה עולם יצר-"נו" ביחד??