חם לך. את שמנה ומגושמת. אפילו ... בהמית. את עצבנית.
את מנסה לשדר business as usual. העובדות שלך מבינות, לפחות אלה שכבר עברו לידות....
אבל העובדים... והבוס, את מרגישה כאילו הם מריחים את זה ממך:
את ההורמונים שמטריפים אותך...
את הגירוי למטה...
את ההפרשות שמזכירות כל הזמן...
שמישהו כבר ייקח ממך את כל האחריות, את כל השליטה, את כל ההחלטות... שמישהו כבר יזיין אותך בכוח. בלי לשאול. בלי להתחשב ב"מצבך". להיפך.
וכאילו נגד רצונך החולצה עכשיו הדוקה על השדיים, שכל יום יותר כבדים. ודווקא ליד גברים הפטמות הפרתיות שלך מזדקרות ומטפטפות לתוך החזייה עם הפדים. כאילו שזה עוזר...
שמישהו כבר יקשור את העטינים. חזק. שיצאו מהם שפריצים של חלב... אולי זה יקל קצת את הלחץ.
את יודעת שאת נראית זנותית ככה. השד יודע למה. את יודעת שאת מוציאה להם את העיניים. וקצת נהנית מזה. כי את לא רק "נראית" זנותית.
את יודעת שזה לא בסדר. ושמגיע לך עונש.
כבר עדיף כאב על הגירוי הזה. שכבר יבוא גבר להעניש את העטינים. ואת הכוס של הפרה.
כי את כבר לא עומדת בזה.
שיעשה בך כל מה שהוא רוצה.