יומנו של ציד

היא ערומה, הוא לבוש. כמו שצריך.

היא עומדת והוא יושב. כמו שצריך.

היא מולו עם רגלים מפוסקות וידיים מאחורי הגב. הוא בוחן אותה. מעביר יד בין הרגליים שלה.

עמוק בין הרגליים שלה.

רטוב.

היא מתכופפת אליו לפי הוראתו, שיהיה לו נוח לתפוס אותה בשיער. הוא משכיב אותה על הברכיים שלו.

הוא מותח את הפטמות ככה שהשדיים שלה ישתפלו מעבר לירך שלו. לא על הירך. מעבר לירך. כמו שצריך.

הוא מתחיל לחבוט בתחת שלה.

חובט ומלטף.

תספרי!

1... 2... 3....

8... 15... 

הוא יודע שהיא לא תשתמש במילת הביטחון, אבל ברור לו שהיא חושבת על זה.

מ-20 היא כבר פחות גיבורה. נרתעת, מתפתלת. כאילו מנסה לברוח. 

"חבטה, ליטוף, חבטה, ליטוף" הופך ל"חבטה, משיכה בפטמות (אבל משיכה ח ז ק ה !!!), ליטוף" וחוזר חלילה (בעצם, למה "חלילה"?!)

אה, והאגודל?

היד השנייה שלו בין הרגליים שלה. אני במקומו גם הייתי מחזיק ככה את הכוס.

וכל פעם שהיא נרתעת, האגודל נתקע לתוכה יותר עמוק. 

ובכל פעם שהוא מחזיר אותה למקום עם הפטמות, האגודל משפשף את החלק הקדמי של הכוס שלה.

ואת יודעת מה קורה.....