יומנו של ציד

- היי, מ'. מה שלומך?

- אצלי מצויין.

- למה לא עניתי לך קודם?? את יודעת שהפסקתי לענות למספרים לא מזוהים.

- רגע! תעצרי את השאלות!

- גם "למה לעצור את השאלות" היא שאלה. אל תתחכמי. את יודעת שגם כשאני לא מגיב, אני קולט את כל ההתחכמויות והמניפולציות.

- יפה. אז למה התקשרת? משהו השתנה??

- מה גורם לך להתגעגע? הרי התברר שאנחנו לא ממש מתאימים, נכון?

- המילים שלי, הא? המילים של ההשפלה, מ'?

- המילים שהרטיבו?

- המילים שדרשו?

- אני אוהב כשאת לא רוצה לענות "כן", אבל אין לך ברירה.

- גם המבט? טוב, על זה אני לא לוקח קרדיט.

- אבל, כמו שאת יודעת, אני לא בקטע של סייבר.

- אל תיתממי! היתממות היא רק עוד צורה של מניפולציה.

- תבקשי!

- זאת לא בקשה, זה טובה מחבר. ואנחנו לא חברים. ת-ב-ק-ש-י! תבקשי כמו ששפחה בזויה כמוך חייבת לבקש.

- שאני אשתמש בך איך??

- השולחן החום כאן במשרד שלי??

- עכשיו אני אבחן את המילים שלך! איך אני אשתמש בך עם השולחן?

- שאני אספר לך איך אני אקשור אותך לשולחן? רגע, תני לי להסתכל. כן, כל רגל שלך קשורה לרגל של השולחן.

- לא חמודה. בצד הרחב של השולחן.

- כי הייתי רוצה אותך מפוסקת כמעט ... קרועה.

- כן, זה היתרון של חצאית מיני, הא?

- כשאת שרועה על השולחן. כי הידים שלך יהיו קשורות לרגליים האחרות של השולחן.

- זכרת נכון: ...     אבל לא רק.

- "לא רק" זה אומר ש... תני להסתכל רגע על השולחן. כן. נכון שאת כבר רטובה?

- אין לי שום כוונה להמשיך. 

שום.

כוונה.

- כי סייבר משעמם. חשבתי שאת רוצה שאני אשתמש בך על השולחן שלי...

- אה, כן?

- את תעזבי עכשיו את הבעל והבית ותתיצבי במקום שלך על השולחן?

- את בטוחה?

- לא. אל תבואי.

- כי לשולחן הזה שאת מפנטזת עליו

קשורה כרגע מישהי אחרת.